Law and Order

L.A.O 11

"מאוד רעב".

ג'יימס פתח את עיניו, נראה קצת המום. "מ-מה זאת אומרת?".

הלכתי אליו, הנחתי את התיק שלו על הרצפה. "אתה יודע מה אני רוצה". לחשתי. ליקקתי את הצוואר שלו והוא עצם את עיניו בחוזקה.

גופו נוקשה, ולא זז. בעוד אני חוקר את גופו לעומק. פתחתי את החולצה המכופתרת שלו, הגעתי לרוכסן מכנסיו. "מה אתה עושה?".

"שתוק".

הרמתי אותו עליי, זרקתי אותו למיטה , הוא נצמד למשענת מיטתו. בורח מפניי. זה הדליק אותי יותר.

הוא היה עירום לחלוטין על המיטה, הוא ניסה לכסות את עצמו. הורדתי את הבוקסרים שלי, הפכתי אותו על ביטנו והוא עצר בעדי. "מה נראה לך שאתה עושה?".

"א-אני פשוט אף פ-פעם.. אתה יודע" הוא אמר ונראה כמו ילד אבוד. נאנחתי "תכין את עצמך" אמרתי.

"אתה יכול להסתובב?"
"לא".

ג'יימס הכניס את אצבעו לתוכו, הוא איטי כל כך. הוצאתי את האצבעות שלו והכנסתי את שלי בחוזקה.

"אתה איטי" אמרתי. "גם בזה אתה גרוע הא?".
"סליחה.." מלמל.

הוא ניסה לאמר עוד משהו, אבל הקולות שיצאו מגרונו הפריעו לו להשלים את המשפט. "שתוק".

הוא הנהן. נראה שכאב לו. זה לא כיף.  "הרסת את זה גם" קמתי, ויצאתי. שטפתי את הידיים שלי.

ג'יימס שכב במיטה. לא עניין אותי מה הוא עושה, אבל לעזאזל לאיזה אדם שפוי אין חפיסת סיגריות בבית?.

"היי דארסי, איפה הסיגריות שלך".
"א-אני לא מעש-שן" הוא לקח אוויר, הוא בוכה?. איזה נמושה. כזה עלוב.
הוא הסתובב והסתכל עליי, הוא היה נראה עצוב כל כך.

המבט שלו הזכיר לי את- לעזאזל רוג', הוא לא קשור עכשיו.
"אז אין לך סיגריות בבית?" שאלתי. הוא הנהן ואני גילגלתי את עיניי.

לקחתי כסף שהיה בארנק שלו, לבשתי מכנסיי טרנינג גדולים שהיו בארון שלו. הגופייה שלו נצמדה לגופי. הייתי עם נעליים שלקחתי מהבית שלי.

אני אקח את הדברים מהרכב במקרה הצורך.
יצאתי מהבניין. עצרתח בחור אחד, הוא היה למען האמת, די יפה. שיער שחור, פרוע. עיניו חומות וצלולות. "תגיד, איפה אפשר לקנות פה סיגריות?" שאלתי והוא אמר במורד הרחוב יש חנות.

חייכתי בנחמדות והמשכתי בדרכי. קניתי את חפיסת הסיגריות, "זה יוצא 90$" המוכרת אמרה, "בשביל חנות כזאת קטנה זה די הרבה, לא חושבת?".
"אני רק עובדת פה, לא קובעת את המחירים".
"מה שתגידי" קניתי 15 חפיסות.

עצרתי באחד הפארקים. לא הרגשתי צורך להתחבא. הדלקתי סיגרייה והכנסתי אותה אל פי. "מעניין אם מה דארסי הזה יודע לעשן".
הוא בטוח ייחנק מהעשן.

מי שמע על בריטי שלא מעשן.

עליתי חזרה לבניין. ג'יימס התלבש, וישב בסלון. "היי דארסי, חשבת פעם לעשן?".
"אני לא מעשן".
"לא כיף איתך" אמרתי והוצאתי את העשן מהריאות שלי.

"אז לך תמצא מקום אחר לגור בו" הוא אמר בשקט והלך לחדר.
איזה רגיש.

זה יעבור לו עוד שעה. עישנתי שליש קופסא והוא עדיין לא יצא החוצה.

זו הייתה שעת ערב. לקחתי משהו מהמקרר. אפילו אוכל טעים אין לו?.

אכלתי את שאריות הנודלס שהיה במקרר. סיימתי את כל התכולה.

עבר יותר מדי זמן. "היי דארסי". ניסיתי לפתוח את הדלת אבל הממזר נעל אותה. "תפתח את הדלת".
"לא".
"אתה מתנגד לי?" שאלתי, מי הוא חושב שהוא?.
"ג'יימס, תפתח תדלת".
"תלך מפה".

נאנחתי. "אני אשבור את הדלת אם לא תפתח".
הוא פתח במהירות את הדלת. "אל תשבור אותה, לא יהיה לי איך לתקן אותה".
הוא היה לבוש בבגדים גדולים. ראשו מושפל. ידיו עדיין על הדלת. "מה אתה צריך רוג'רס?".

"לדעת מה יש לך, אתה מבאס".
הוא נראה אפילו כבוי עוד יותר.

הוא לא ענה לי, היה שקט מביך. "לעזאזל איתך, לך תאכל משהו, אתה נראה כמו גופה".

ג'יימס הנהן. ועבר אותי. הוא לקח מנה מוכנה שקנה, שם מים רותחים. מחכה.

הוא לא הוציא הגה.

ג'יימס הרים את ראשו, עדיין באמצע לאכול. "רוג'רס" אמר. "מה".
"מה אתה חושב עליי?".

"מה אני חושב עליך?"
הבריטי הנהן.
פתחתי את פי, אבל כלום לא יצא. מה אני חושב עליו?.

השאלה הזאת גרמה לי להשתתק. הוא הנהן, "אני מבין". אמר.

"מה אתה מבין?"
"אין לך דעה עליי, אני צודק?"
שוב שתקתי.

"בשביל מה אתה צריך אותי?".
"אני לא צריך אותך"

ג'יימס הרים את הראש שלו, מסתכל לי ישירות בעיניים, האישונים נראו חסרי חיים.  "אם כך, אז להתראות".

הבריטי סיים לאכול, שותה מהבקבוק הכחול שלו. מה שיש שם, זה לא מים.
מה הוא שותה?.

"תלך מחר בבוקר". אמר לי, "ואתה ישן פה הלילה". מצביע על הסלון.