לקפוא, להילחם, לברוח

פרק 15

שלוש שנים קודם לכן

אני מביטה בנחת בקצף של הגלים המלטף את רגלי. ראיין ודן משחקים במטקות בעוד שסטף מתעקשת שנשכב להשתזף. באופן כללי אני לא אחת שתופסת צבע, ולכן אני אפילו לא טורחת לנסות. אני מודעת לכך שדקה בשמש הקופחת ואני נהפכת לעגבנייה, אז בכל פעם שאני נוסעת לים אני משליכה על גופי שפכטל של קרם הגנה.

״נו סטף, את משעממת..״ אני נאנחת. היא לא זעה. אני מכה בעדינות את ידה, ונעמדת כאשר היא ממשיכה לסרב לפקוח את העיניים. אני מנערת מעט את החול מישבני, ומתקדמת אל תוך מי המלח הצלולים. אני מצטמררת מקור כאשר המים פוגעים בבטני התחתונה, ומחליטה לצלול פנימה, וכשגל גדול מגיע אני מניחה לו לשטוף את כולי. המים הצוננים גורמים לי להרגיש חיה, וזו אחת הסיבות המרכזיות לאהבה שלי לים.

חיוך קטן עולה על פני כשאני צופה בדן וראיין נכנסים גם כן, וצוחקת כאשר דן מתחיל לקפץ מהקור של המים. ״מצחיק אותך, אה?״ הוא מחייך. אני מוציאה לו לשון. הוא מגביר את הקצב ובן רגע הם עומדים לידי. דן משפריץ עלי מים, וגורם לי לצחוק בלי הפסקה ולהיכנס למצב מלחמה. אני מתחילה להשפריץ עליו מים בחזרה, וגם ראיין מצטרף לחגיגה. אנחנו ממשיכים להעיף מים אחד על השני, עד שהשרירים מתעייפים, ואני נכנעת. ״ניצחתם! בסדר,״ אני מרימה ידיים, ובכך הם מפסיקים.

״התעייפתי,״ אני נאנחת, ונשכבת על גבי, צפה על המים. ״כל כך מהר סקיי? ציפיתי ליותר,״ ראשו של ראיין ניצב מעלי, ונותן לי השקפה מרהיבה לפניו היפות. חיוך קל ומתחכם מופיע בין שפתיו, וידיו אוחזות בעדינות במותני בעודי ממשיכה לצוף. אני מרגישה מעט מוגנת אז אני מניחה לעיני להיעצם, אבל רק לרגע. אני מתאפסת וחוזרת לעמוד על החול הרך שבקרקעית. ״נחזור לסטף?״ אני שואלת. הם מתמהמהים לרגע, ״נחזור עוד מעט,״ ראיין אומר. אני מהנהנת ומתחילה לחזור עם הגלים אל החוף.

אני ממהרת לעטוף את גופי במגבת, ומתיישבת בחזרה ליד סטף, על השמיכה. אני נשכבת גם כן, ונהנית מהשמש המחממת את גופי. אני עוצמת את עיניי ומשתדלת להינות מהרגע.

״הי, פרינססות, אני קופץ לקנות ארטיקים. דן עדיין במים. מה אתן רוצות?״ קולו של ראיין נשמע, וגורם לי לפקוח את עיניי. ״מגנום לבן, תודה בן דוד.״ סטף אומרת. ״אפשר טילון תות? אחזיר לך את הכסף,״ הוא קוטע אותי. ״בטח, יפה. טילון תות בדרך,״ הוא אומר, וגורף לבטני להתהפך מרגש.

״אל תתייחסי, הוא פלרטטן עם כולן.״ סטף פולטת בשנייה שהוא מתרחק. אני מושכת בכתפי, ומתיישבת. ״ברצינות, סקיי. זוכרת מה אמרתי לך בקשר אליו, נכון?״ היא מוודאת, ואני מהנהנת. ״כן סטף, תרגעי.. הדברים האלה לא קונים אותי.״ אני קצת משקרת, יותר לי מאשר לה.

״מה שתגידי..״ היא ממלמלת, וגורמת למועקה בליבי. היא חוזרת לפוזיציית השיזוף שלה, ועוצמת את עיניה. אני נאנחת בעצב וקוברת את ראשי בידי. למה היא חייבת להתנהג ככה?

אני מתרוממת על רגלי ומתרחקת מעט, מרגישה שאני חייבת מרחב ממנה לפני שהשיחה תתדרדר. אני מתיישבת על סלע גדול ומתכווצת לתוך עצמי באשמה. היא בסך הכל מנסה להגן עלי, אני מניחה. אני מפעילה את הפלייליסט האהוב עלי, וצופה בשקט בשמש המתחילה לשקוע.

אני מבחינה בראיין מתקדם אל המקום שלנו, ומביא לסטף את המגנום שלה. הוא סורק את האזור במבטו, עד שמבטו נעצר עלי, ומתחיל להתקדם לכיווני. ״הנה,״ הוא מאלץ אלי חיוך בעודו מושיט לי את הטילון. ״תודה,״ אני משיבה לו חיוך משלי. ״בכיף, יפה.״ הוא מתיישב לידי. ״למה את כאן לבד?״ הוא שואל. ״סתם, לא רציתי להפריע לסטף עם ה.. שירים שלי,״ אני משקרת. הוא מהנהן, ודופק ביס בטילון השוקולד שלו, גורם לי להזכר בשלי. אני פותחת את הטילון, ומתענגת על הגלידה הקרה.

״טעים?״ הוא מגחך. אני ממהרת להנהן ולבלוע את הביס, ״מאוד. אני אחזיר לך עכשיו בביט,״ אני אומרת, ותופסת בטלפון שלי. ״לא, את לא.״ הוא קובע. ״כן, אני כן,״ אני מחייכת אליו בחכמנות. ״את מוזמנת לעשות מה שבא לך, אבל לא אאשר את הבקשה.״

״נו, אל תהיה מעצבן,״. ״פשוט תהני מהגלידה. עזבי את זה עכשיו,״ הוא נאנח בעצבנות וגורם לי להניח לזה.

״מה יש לה? לא מפסיקה לדפוק לך פרצופים,״ הוא מביט בסטף העצבנית, שנועצת בנו מבטים גסים. אני מושכת בכתפי, ממשיכה ללקק את הגלידה הנוטפת. ״נו,״ הוא פולט בחוסר סבלנות. ״עזוב, זה לא משהו רציני,״ הדבר האחרון שאני רוצה כרגע, זה ללכלך על סטף מול המשפחה שלה. ״אל תפחדי ממנה, פשוט תדברי,״ הוא ממלמל בעצבנות. אני מהססת.

״סתם, היא חושבת שאתה.. מתחיל איתי,״ אני פולטת במבוכה, חשה בלחיי מתלהטות. ״נו ו-?״ הוא נעשה לפתע משועשע. מה? אני מביטה בו בבלבול. הוא באמת התכוון להתחיל איתי?

״אה- אהמ.. היא לא אוהבת את זה,״ אני לוחשת, לא בטוחה אם הוא רציני או נהנה לצחוק על חשבוני.

״ואת?״ הוא שואל, מתקרב מעט לעברי.

״מ-מה?״ אני שואלת, מבולבלת.

״את, אוהבת את זה?״ הוא ממשיך, עם חיוך משועשע על פניו. ״תפסיקי להיות כל כך מובכת, סקיי. אני צוחק איתך, זה הכל.״

אני מזייפת צחוק, מרגישה פתטית על שחשבתי שבאמת מצא בי עניין. ״אני מתה על זה,״

״אפשר לק מהטילון שלך? קצת נוזל לך,״ הוא שואל ברנדומליות מוחלטת. ״ממש, אבל ממש לא.״ אני מחייכת בהתחכמות.

הוא מוחץ את לחיי באצבעותיו. כל נים בגופי מוצף ברגש, מגיב אליו. ״את כזאת מעצבנת,״ הוא מרפה מלחיי, ומעביר את כרית האגודל שלו על זווית שפתיי. ״גם שאריות זה בסדר,״ הוא קורץ לי, ומלקק את טיפת הגלידה מאגודלו. אני לא מצליחה להסתיר את החיוך שמתנוסס על פני.

עד שמבטי נתפס על סטף הרותחת, ששולחת לי מבט מעוצבן. פני נופלות. ״אל תתרגשי ממנה, היא תתגבר.״ הוא פולט בשעמום, אך אני לא נרגעת. ״נו- אני אדבר איתה, אל תדאגי.״ הוא מבטיח, אני מהנהנת ומכריחה את עצמי להרגע.