#1: כלא

54 10 9
                                    

נכתב ב: 20.3.23

פורסם ב: 25.8.23


כלא.

כלא יפהפה, אומנם, אבל עדיין כלא. הוא מרגיש כבול בפנים, נטול כל בחירה חופשית, כל זכות דיבור. כלוא בין הקירות האלו. לא רק ארבעה קירות. הם נמצאים שם בכל מקום ובכל צד, מקיפים אותו וחוסמים את דרכו. כמו מבוך. אם רק יוכל למצוא את דרכו החוצה מהמבוך הזה...

הקירות רחוקים ממנו, אך נדמה שהם סוגרים עליו, והוא לא יכול לנשום. הוא לא יכול לנשום. פשוט לא מצליח לנשום. הוא מנסה בכל כוחו להכניס מעט אוויר אל ריאותיו המכווצות, אך לשווא. אף אוויר לא נכנס מבעד לקירות האלו.

הוא מפחד. הוא מפחד לנשום, ללכת, לדבר. הוא מפחד לבכות. הוא מפחד להרגיש, לחשוב. הוא מפחד אפילו רק להתקיים. הוא לא מעלה על דעתו לנסות להביע דעה, לדרוש זכות בחירה, להתחנן לחופש. הוא מפחד גם לנסות לברוח. מפחד לנסות למצוא את דרכו החוצה, מפחד להיתפס בניסיון הבריחה, מפחד שקיר יחסום את דרכו וירסק את התקווה, מפחד לגלות שאולי אין אף דרך יציאה.

אולי הוא גם מפחד לצאת. הוא אומנם כלוא, אבל הכלא הזה הינו המציאות היחידה שהוא מכיר. הוא מעולם לא היה חופשי, הוא מעולם לא ראה חיים מחוץ לקירות האלו. הכלא יפהפה, מטופח, וחוסך ממנו כל צורך להרגיש, או לפעול. ובחוץ, העולם לא יהיה כה יפה, נוצץ, בחוץ הוא יצטרך לדאוג לעצמו. הכלא הזה, כלוב הזהב הזה, הינו כל מה שהוא מכיר. והפחד הזה, הפחד מהעולם הנמצא מעבר לקירות הכלא, משתק אותו במקומו.

יום יבוא, הוא נשבע לעצמו, יום יבוא והוא יצליח לברוח. יום יבוא והוא יפענח את המבוך הזה, ישבור את סורגי הכלוב הזה, יעזוב את הכלא הזה וישאיר הכל מאחוריו. יום יבוא, הוא נשבע לעצמו, יום יבוא והוא ימצא את דרכו החוצה.

מתוך המחברת שלי - קטעי כתיבה מועדפיםWhere stories live. Discover now