מתוך המחברת שלי - קטעי כתיבה מועדפים

#4: קל לשכוח שאתה לא חלק

נכתב ב: 17.3.23

פורסם ב: 25.8.23

הערה:

כתבתי את הקטע הזה לאחר שבת של האולפנה שלי (אולפנה = תיכון דתי לבנות). הייתי ממש מוצף, והקטע הזה נכתב ממקום מאוד אישי. לפני הפירסום, ערכתי את הקטע והורדתי ממנו חלקים שהיו אישיים מדי. לכן, יש חלקים שיהיו חסרים או שיראו לא שלמים, אז רק רוצה להגיד שזה לא סתם.

יד אוחזת ביד. יד שניה מונחת על כתף. כולן קופצות, צועקות, רוקדות, שרות, ואתה איתן. מחזיקים ידיים ומעבירים אותן אל הכתפיים ומרפים על מנת למחוא כפיים ומחזיקים שוב. המוזיקה רועמת, וכולן שרות וצורחות, קופצות ורוקדות, חוגגות ושמחות. ואתה בתוך כל זה, מניח את ידך על כתפה של הנערה לצדך, קופץ מעלה-מטה, צורח עד שגרונך כואב. קבוצת בנות אוחזות ידיים רוקדות במרכז. עשרות בנות כחלק מהמעגל שלך. נעות ימינה ואז שמאלה, אוחזות ידיים ומיד מניחות על הכתפיים. השירים שבוקעים מגרונותיהן מתחלפים כל רגע. גם הנערות מתחלפות, המעגל הפנימי מתאחד עם החיצוני, נערות אחרות קופצות למרכז, נערות פורשות הצידה ואחרות ממלאות את מקומן בריקוד. לרגע אחד הנערה האוחזת בידך היא חברתך, ובמשנהו נערה זרה לחלוטין מניחה את ידיה על כתפך. נערה מבוגרת ממך בשנתיים שאתמול שוחחתם פעם ראשונה פתאום מוחאת כפיים וקופצת לצדך, ואז מתחלפת בנערה צעירה ממך שאתה מזהה רק במעורפל. חברה נוספת פתאום אוחזת בידך, ואז נסחפת הלאה בזרם הבנות הרוקדות ואת מקומה ממלאת נערה מהשכבה הבוגרת ואתה מניח את ידך על גבה. ואתה כמעט ולא מודע למה שקורה סביבך, לא שם לב איזה שיר בוקע מגרונך ומי הנערה הרוקדת איתך. הנערה שקודם לכן כמעט ולא הורדת את העיניים ממנה כעת נבלעת בהמון, ואתה מוצא את עצמך נמשך למעגל הפנימי ולאחר מכן קופץ בשורה. הכל נבלע בים של שמלות צבעוניות, גלים של שיער, קולות המוזיקה וגופים כה רבים המצטופפים יחד. אתה מניח את ידך על כתפה של נערה שמעולם לא החלפתם מילה וצוחק אל נערה אחרת, מלא בביטחון עצמי יותר מאי פעם. חברתך פתאום שוב לצדך, ואתה אוחז בידה בעוד שניכם קופצים לקצב השיר. אתה מחייך חיוך רחב בעודך קופץ ורוקד ושר יחד עם כולן, על אף שהמילים שהינך שר הן כה שונות מתחושותייך. כולן כה שמחות, נמרצות, מלאות אנרגיה. רוקדות במעגלים, קופצות ומוחאות כפיים. אוחזות ידיים או מניחות אותן זו על כתפה של זו. שיר אחר שיר בוקעים בצעקות מהפיות הצוחקים. ואתה חלק מכל זה, בדיוק כמו כל אחת אחרת. שולי השמלה מלטפים את קרסולייך, ואתה שופע ביטחון עצמי ואנרגיה. גם אתה קופץ, רוקד, מוחא כפיים, אוחז ידיים, שר וצוחק.

ובתוך כל זה, קל לך לשכוח שאתה לא באמת חלק.

קל לשכוח את חולצת הפלנל שאתה לובש מעל השמלה וכעת נשמטת מכתפייך ללא הרף, אך אינך מסוגל לפשוט אותה מכיוון שהיא מטשטשת לפחות את הצד של צורת גופך, מסתירה מעט את מבנה גופך הנשי עד כדי כאב.

קל לשכוח שכולן סביבך מתהדרות בשיער גולש, גלים של שיער חום לאורך הגב, תלתלים בהירים שמקפצים יחד איתן, שיער שחור חלק שנאסף בצמות. אך בעת שכולן סביבך נראות כך, שיערך הבלונדיני נקצץ בתחתית הראש ואינו מכסה אפילו את עורפך. ועובדה זו תמיד תבליט אותך, תהפוך אותך ליוצא דופן במקום זה.

קל לשכוח כיצד קודם לכן הרגשת פתאום כה שונה, תערובת של אינספור רגשות תקפו אותך בו זמנית ופחדת לאבד את דעתך. אך רגע קודם לכן שמחת וצחקת, אבל לפתע ידעת שלעולם לא תהיה שמח באמת. באותו רגע שבו הרגשות הציפו אותך ובילבלו אותך לגמרי, ללא סיבה.

בלב כל השמחה והאנרגיה, בלב כל הבנות, כשאתה מתנהג בדיוק כמו כל אחת אחרת, קל לשכוח את כל זאת. אך אין השכחה משמעותה שהבדלים אלו אינם קיימים. קל לשכוח, להדחיק, להתעלם. אבל בסופו של דבר, אינך באמת חלק מהבנות הרוקדות, השרות, הקופצות והשמחות. גם אם תרקוד איתן, ההבדלים ביניכם לעולם יהיו קיימים. קל לשכוח את כל זאת, אבל אינך באמת כמוהן, אינך חלק מהן, ולעולם לא תהיה.