מתוך המחברת שלי - קטעי כתיבה מועדפים

#11: ביחד

נכתב ב: 26.9.23

פורסם ב: 27.9.23

הערה:

הקטע הזה מוקדש לכל החברים שבתקופות הגרועות ביותר, נאחזנו זה בזה ונאבקנו יחד. בעליות ובמורדות, היינו יחד. כמעט הטבענו זה את זה, אך נשארנו יחד. ובסוף, הצלנו זה את זה ושרדנו יחד. הייתם שם ברגעים הטובים והגרועים ביותר, דירדרתם אותי והצלתם אותי, ועברנו הכל יחד. אתם בלתי נפרד חלק מהכאב שלי וחלק בלתי נפרד מהשמחה שלי, חלק בלתי נפרד מהסיפור שלי, חלק בלתי נפרד מהעבר שלי וחלק בלתי נפרד מהעתיד שלי, אתם חלק ממני. אני אוהב אתכם.

אנחנו חבורת ילדים, שהושלכו אל תוך סופה.

כל אחד מנסה את כל שביכולתו, כדי להיאבק, כדי להחזיק את הראש מעל המים, כדי לשרוד.

כולנו כמעט ונכנעים למים השוצפים, כמעט וטובעים.

ואז, בהחלטה של רגע, אנחנו מחליטים להחזיק ידיים.

אוחזים זה בזה, מבלי להרפות.

אנחנו יודעים שאנחנו לוקחים סיכון.

הרי, אם מישהו יטבע, הוא ייקח את כולם איתו.

אבל אנחנו חכמים מספיק, או אולי טפשים מספיק, כדי להאמין שנצליח להציל אחד את השני.

ואנחנו מחזיקים זה את ידיו של זה ומנסים יחד להיאבק, לשרוד, רק לא לטבוע.

לטוב ולרע, אנחנו יחד עכשיו.

זה לא קל, מובן שלא.

המים כמעט ומכניעים אותנו.

מדי פעם, אחד מאיתנו לא מצליח עוד להיאבק ושוקע מתחת למים. ומכיוון שכולנו אוחזים זה בזה, הוא מטביע אותנו איתו. אנחנו חושבים שהנה, זה הסוף וכולנו נטבע יחד, אבל אחד מאיתנו מצליח לחלץ די כוחות כדי להרים את כולנו.

וכך, אוחזים זה בזה, מפילים זה את זה ומצילים זה את זה, אנחנו נאבקים בסופה הנוראית הזאת. יחד.

ולבסוף, אנחנו מצליחים לשרוד ולהיחלץ. ממשיכים לאחוז זה בזה, עד שמגיעים לחוף מבטחים. מצליחים לצאת משם, כולנו יחד.

ורק אז, אנחנו מרפים זה מזה.

אבל גם לאחר הסופה הזאת, כשאנחנו לא צריכים עוד להחזיק ידיים, אנחנו יודעים שאנחנו נשארים קשורים. בלב הסופה הזאת, בהחלטה שנטבע או נינצל יחד, שזרנו את גורלותינו זה בזה, והחיים שלנו יהיו שזורים זה בשל זה לנצח.

ולאחר מכן, אנחנו שומעים סיפורים מאנשים נוספים, שנקלעו גם הם לסופה הנוראית עם חבריהם. איש מהם לא ניסה לאחוז זה בחבריו, להיאבק יחד. לטוב ולרע, הם כשלו או ניצלו לבדם. והם מספרים לנו על חברים שלהם שאבדו בסופה, שלא הצליחו להחזיק את הראש מעל המים, שטבעו ולעולם לא יחזרו.

ואנחנו חושבים, כמה חכמים היינו שהחלטנו להחזיק זה בזה, וכמה בני מזל היינו שהצלחנו לשרוד יחד ולא לקחת את האחרים איתנו אל הקרקעית.

כן, הסופה הזאת גבתה מאיתנו מחירים. כולנו לא יכולים לשכוח את הפחד, את תחושת הבדידות לפני שנאחזנו זה בזה, את החשש שאחד החברים יטבע וייקח את כולנו איתו, את הרגעים האיומים האלה כשכמעט ונקברנו מתחת למים הסוערים. אנחנו ניצולי טראומה, ניצולי סכנה, ניצולי כמעט-מוות. אבל היינו יחד, אז אנחנו ניצולים.