השחור שבעיניו

פרק 23

נקודת מבט: מנואל
אני במטבח מכינה לעצמי קפה, לרגע אני מרגישה את הידיים של הזקן עליי שוב ,כאילו אני לא מצליחה להוריד את ההרגשה של הידיים שלו ממני ,דימעה זלגה על לחי ימין שלי אבל מיהרתי למחוק אותה .

העלוקה הגיעה עוד לפני שהספקתי להתעורר, המחשבה שאולי אוליביה בהריון מעסיקה אותי גם לא מעט,אני באמת הרגשתי שאני מפרידה בינה לבין ניקולאס לרגע

״אל תתייחסי לאוליביה,היא לא באמת אוהבת את ניקולאס,היא סתם עושה את עצמה בשביל כסף״ נשמע קול לידי,מתיאו.

״את תיראי כשנלך לכנס מאפיה הקרוב היא תלך עם מישהו אחר לשירותים כל חמש דקות,אני יכול לומר לך בוודאות שהיא מאה אחוז משקרת״ אני מסובבת את ראשי אליו ״אנחנו נראה כבר מחר״ הוא מהנהן ואני משפילה את עיניי לכוס שלי

״מחרתיים יש לניקולאס יום הולדת, הוא יהיה בן 26״ אני מרימה את ראשי בהפתעה ״באמת? הוא לא אמר לי על זה כלום״ , ״ימי הולדת לא מרגשים אותו״ הוא גיכח ״חוץ מהימי הולדת שלך״

לא יכולתי שלא להעלות חיוך על פניי ״מה דעתך לקנות לי מצרכים לעוגה? אבל שניקולאס לא ידע מזה״ חייכתי חיוך זומם ומתיאו צחק ,ניקולאס נכנס למטבח ״אוי לא״ שנינו מסתכלים עליו במבט שואל

״מה אתם זוממים עכשיו?״ אני ומתיאו ענינו ביחד ״כלום!״,״אוקיי אני לא אכנס לזה כרגע,מלאך היום בערב אנחנו יוצאים״ יוצאים? ״לאן?״ הוא חייך חיוך יפה ,לא יכולתי שלא להסתכל על עיניו השחורות ״הפתעה״

***************************************

אני נוסעים בטנדר של ניקולאס,אין לי מושג לאן,שאלתי אותו איך הוא רוצה שאתלבש ,הוא אמר לי להתלבש איך שארצה כי זה יהיה רק שנינו ,לבשתי שמלה לבנה צמודה בחלק עליון ומשוחררת למטה, קלאסית ונוחה

הוא עלה עם הטנדר על החול מול הים ,אני אוהבת את הים,זה מקום מרגיע ,אני יכולה להסתכל עליו שעות,הייתי מבקרת פה המון שאני עצובה או כועסת

כשהייתי קטנה ועד שהצטרפתי לעסק, לאחים שלי לא תמיד היה זמן בשבילי, לפעמים הם היו מאמנים אותי אבל חוץ מזה לא בילינו הרבה, תמיד הבנות שלמדו איתי סיפרו כמה הן מבלות עם המשפחות שלהן ועם האימהות שלהן ואני קינאתי

לי לא הייתה דמות אימהית ,כזאת שתדע על המחזור הראשון שלי,על הקראש הראשון שלי ,על החלומות שלי,שתהיה החברה הכי טובה שלי ,אחת שתעזור לי ותיתן לי מקום מחסה

לא הייתה לי אחות שתשמש לאמא שלא הכרתי כתחליף או אחות או אח קטנים לטפל בהם ,לא היו לי חברות ,הייתי די לבד אז הייתי באה לכאן ,צפיתי בים שעות,זה העביר לי את הזמן

״אני יודע שאת אוהבת את המקום הזה״ אני מהנהנת לאישור,לא מופתעת שהוא יודע את זה, הוא יוצא מהרכב ,מקיף אותו ,פותח לי את הדלת ומושיט לי את ידו ,אני אוחזת בה ויוצאת מהרכב

הוא מוביל אותי לשטיח לבן שהתפרס על החול ,בצד היו מפוזרים פרחים לבנים ללב מואר בלבן ,נורא מעניין מאיפה הוא יודע שהצבע האהוב עליי הוא לבן

אנחנו צועדים עד ללב הלבן,אני מסתכלת עליו ורואה שהוא מחייך, ״את לא מבינה כמה אני חיכיתי לרגע הזה״
לא יכולתי שלא לחייך,״אני מתארת לעצמי״

״אני יודע שאני כנראה לא מי שרצית ,לא מי שחלמת עליו אבל אני תמיד אגן עלייך ,אכבד אותך ,אתן לך כל מה שתרצי,הדבר היחיד שארצה ממך זה להיות שלי,זה הדבר היחיד שאדרוש ממך״

הוא כרע ברך והוציא ממכנסיו קופסא אדומה קטיפתית ופתח אותה ,ממנה ביצבצה טבעת עדינה אבל עשירה ביהלומים, בדיוק כמו שאני אוהבת ,מצחיק שהוא יודע עליי הכל ואני לא יודעת עליו כלום

״מנואל רויאל,התנשאי לי?״

היי אהובות♥️
אשמח אם תצביעו ותגיבו 💕
תודה לכל מי שאהבה את הסיפור מצביעה ומגיבה♥️