השחור שבעיניו

פרק 21

נקודת מבט:ניקולאס
״פאאאאקקקקקקק״ אני צועק ומכה את ההגה עשרות פעמים כשהאוטו לא מגיב,אני מנסה שוב ושוב האוטו לא מגיב ,״תתקשר לאבא תגיד שישלח חיילים דחוף לאחוזה״ שנינו יוצאים מהרכב בעוד הטלפון מצלצל

״בן?״ נשמע קולו של אבי , ״אבא מנואל באחוזה לבד,נכנסו לנו לשטח ,תישלח לשם חיילים דחוף״,שמעתי את אבי נובח פקודות על הקונסיליריי שלו ,״הם בדרך״

״בוא״
מתיאו מסתכל עליי ״אם אין רכב אנחנו נגיע לשם ברגל״,אנחנו מתחילים להתרחק מהרכב בריצה לכיוון האחוזה שנמצאת ארבעים דקות מפה ,אבל זה לא מעניין אותי ,אני מוכן למות בשבילה ,פחד תקף אותי ,אם הם נוגעים בה?,במה ששייך לי?,באישה שלי?

רעש פיצוץ נשמע מאחורינו ואנחנו ממשיכים לרוץ ,אפילו לא היינו צריכים להסתובב כדי להבין,שהבני זונות שמו לנו מטען ברכב ,אבל כרגע זה לא מעניין אותנו

הדבר היחיד שניצב מול עיניי זאת מנואל,אנחנו ממשיכים לרוץ לכיוון האחוזה,שנינו ממשיכים לרוץ בכל הכוח.

***************************************
אנחנו מגיעים מתנשפים לשער של האחוזה,רואה חיילים מתים בכל מקום ,הבני זונות עשו פשיטה על כל השטח,אני רץ ישירות לפתח הדלת ורואה אותה.

האישה שאני אוהב,זאת שפיתחתי אליה אובססיה ועקבתי אחריה שש שנים, זאת שאני מכיר אותה בתור אישה עקשנית שלא מוותרת ,שוכבת על הריצפה,עירומה ודם זולג על מבין רגליה

לידה היו עוד שני אנשים,״ אווו תראו מי הגיע״ הוצאתי את אקדחי ויריתי בשניהם בלי לחשוב פעמיים כי אם הייתי חושב הייתי משאיר אותם עדיין חיים בשביל לקחת אותם למרתף

הרגשתי סכינים דוקרים את חזי כשרצתי אליה וכרעתי לידה ,״מלאך שלי תסתכלי עליי״ היא הזיזה את עיניה אליי במטבח החלול ועיניה התמלאו שוב בדמעות שהמשיכו לזלוג על לחייה

דמעה בוגדנית זלגה על לחיי,זה לא קורה ,זה לא יכול שהוא נגע בה ואני לא עצרתי אותו,זאת אשמתי, הייתי צריך להשאיר אחד מאיתנו פה בבית ,אסור היה לי להשאיר אותה לבד

כמובן שהחיילים נזכרו להגיע עכשיו,״תסובבו את הראשים שלכם!,עכשיו!!״

״בואי אליי״ אני מרים אותה לחיקי ובדיוק מתיאו נכנס,מסתכל על מנואל ומבין את הסיטואציה ,מבטו עובר לאנשים שנמצאים מתים על הריצפה ומבטו מתמלא זעם

אני עולה במדרגות את שתי הקומות כשהיא בידיי ומגיע לקומה שלי ,״את רוצה להתקלח?״ היא הנהנה ״אני רוצה להוריד אותם ממני״ שאני אמות, הלוואי שהייתי יכול להחיות את הבני זונות האלה כדי לרצוח אותם ואז עוד פעם להחיות אותם ואז לרצוח אותם שוב

הובלתי אותה לחדר המקלחת והעמדתי אותה מתחת לדוש,היא נתמכה בי, חפפתי את שיערה,״אני יכול?״ שאלתי אותה לפניי שהקרבתי את הספוג עם הסבון לגופה והתחלתי לסבן אותו

הרגשתי את עיניה עליי והסתכלתי עליה בחזרה,אנחנו מסתכלים אחד על השנייה למשך כמה דקות ״חשבתי שאתה מת״ ניגבתי את הדמעות שזלגו מעיניה ״אני לא״ אמרתי בקול מרגיע ועוטף אותה במגבת.

***************************************
הודעתי למילה בטלפון שלא תגיע וחזרתי למנואל ״אם את רוצה אתן לך לישון לבד ואעבור לספה״ שאלתי אותה בזמן שהגשתי לה מים וגלולה למניעת הריון

אני מעדיף לא לקחת סיכונים ,היא לקחה אותה ולגמה מהמים ,אני כבר לא בטוח איך היא מרגישה אבל אם היא צריכה את הזמן שלה היא תקבל אותו

הפעם היא כבר שלי, אני לא דואג לגבי זה אלא לגבי איך שהיא מרגישה,היא עברה טראומה,אני מפחד שהיא תנסה להזיק לעצמה,שלא תחשוב לרגע שהיא מקולקלת ולא ראויה לאף אחד ״תישאר פה״

נשכבתי לידה,בנתיים לא זז ,אני לא ממש יודע איך להתנהג עכשיו, אולי היא תירתע ממני אך להפתעתי היא פשוט התכרבלה על חזי ואמרה ״אל תעזוב אותי״ לא יכולתי שלא לעטוף אותה בידיי,
״לא אעזוב,אף פעם לא״
היא נרדמה בידיי אבל אני לא יכולתי.

***************************************
פקחתי את עיניי אחרי שכנראה בסוף נרדמתי לצרחות מלמטה ,מנואל לא לידי, אני רץ למטה ,כמעט נופל במדרגות ,״את באמת רוצה לעמוד בנינו? ,יהיה לנו ילד ביחד ,תביני את זה ותלכי מפה כבר״ אוליביה מסתכלת על מנואל במבט שטני ומניחה את ידה על ביטנה.

היי אהובות♥️
אשמח אם תגיבו ותצביעו 💕
תודה לכל מי שאהבה את הספר מצביעה ומגיבה♥️💕