מי לונה (1)

פרק 9

לונה
התעוררתי בחדר שלי. השמלה הירוקה שלי עדיין הייתה עליי. והיא עדיין הזכירה לי את אתמול.
אני עדיין מרגישה עת המגע של ארבעת הגברים עליי.
הורדתי את השמלה וחיפשתי בגד אחר בארון שלי. התחתונים שלי ספוגים בדם שהתייבש.
הם לקחו לי את הבתולים.
הם אתמול לקחו לי את הבתולים.
לבשתי מהר את אחד האוברולים שלי ורצתי אל דלת הכניסה.
אייס עמד ליד דלת הכניסה, כשמבט עצוב בעיניו.
״לונה, אם רק תתני לי להסביר״ הוא ניסה לעצור אותי.
העפתי אותו מהדרך שלי ויצאתי מהבית. רצתי אל עבר השדות. אל עבר בית הקברות.
הגעתי לקבר שלה חסרת אוויר ועם רגליים כואבות. ופשוט התמוטטתי.
הקבר הזה היה המקום מפלט שלי בחמש השנים האחרונות.
״הי אמא״ לחשתי בבכי ״מה שלומך?״
רוח קרה הגיעה אלי, ולקחתי את הסימן הזה כתשובה ממנה שלא טוב.
״נאנסתי״ הכרזתי וניסיתי לא לבכות ״והגבר שאני עומדת להתחתן איתו אחראי לכך״
שקט שרר בבית הקברות. כל האנשים שכאן מתים, והמשפחות שלהם מתו מזמן.
״מה לעשות?!״ שאלתי וכל הדמעות שהחזקתי בפנים יצאו ״מה אני אמורה לעשות עכשיו?!״
הקול היחיד שהיה הוא הבכי שלי.
״אם רק היית בחיים״ אמרתי והתקוממתי על רגליי ״אבא לא היה מוכר אותי, הייתי יכולה לחיות חיים של נערה רגילה. והיה לי אותך״
התחלתי ללכת חזרה לחווה, כשלבסוף החלטתי להסתובב לאחור.
״אני אוהבת אותך״ אמרתי לקבר והלכתי חזרה לחווה.
*
אייס
״אני נשבע שאני ארצח אותך״ הודעתי לרובין בזמן שניסה להרגיע אותי.
״ואני נשבע בחיים שלי שלא ידעתי שהם יאנסו אותה״ הוא אמר לי בחזרה ״אני גם לא רוצה לפגוע בה, תהיה בטוח בזה״
״אבל פגענו בה״
״או לא, אחי״ רובין נראה מופתע ממה שאמרתי ״אתה פגעת בה, אני לא קשור״
״אתה צוחק עליי!״ צעקתי עליו ״זה היה הרעיון שלך!״
״והיא הארוסה שלך!״
״לא לעוד הרבה זמן כנראה״
שתקנו שנינו לזמן ארוך.
״אל תאשים אותי בטעויות שלך, בסדר?״ רובין שבר את השתיקה והלך לכיוון הבית.
אחריי שכבר לא ראיתי אותו, עמדתי לחזור גם. אבל הגיע לאפי ריח של עשן.
הסתובבתי מהר וראיתי עשן שעולה ליד הרפת. רצתי לשם מהר. אסור שתהיה כאן שריפה. הכל כאן עשוי מעץ, זה יהרוס פה הכול.
כשהגעתי לבסוף למקום שממנו הגיע העשן, ראיתי אישה שיושבת מול מדורה.
האישה הייתה קטנה כל כך שלא שמתי לב שזאת לונה. אבל השיער האדום שלה הסגיר אותה.
״מה את עושה?״ שאלתי אותה והתיישבתי מולה על האדמה.
״שורפת את השמלה״ היא ענתה לי בשקט, ולא טרחה להסתכל עליי.
״היא לא הייתה של אמא שלך?״ ניסיתי לפתח שיחה איתה.
״היא כן״
״אז למה את שורפת אותה?״
היא הרימה את מבטה אליי, וראיתי את העיניים האדומות והרטובות שלה שכנראה בכו שעות.
״אם אתה לא הייתה אומר להם לאנוס אותי, אולי לא הייתי צריכה לעשות את זה״
היא קמה והתחילה ללכת חזרה לבית שלה. אחריי כמה צעדים היא נעצרה והסתובבה אליי.
״אני הולכת להתחתן עם רובין כמו שהיה מתוכנן מההתחלה״ היא הודיעה לי ושברה את הלב שלי באותו הרגע.
עמדתי להתנגד, אבל היא כבר המשיכה ללכת לכיוון הבית.
וכל זה בגללי.