שנה וחצי אחר כך
לונה
כשפקחתי את עיני, ראיתי את אייס לידי, ובידו התינוק שלנו.
"כמה זמן הייתי בלי הכרה?" שאלתי אותו ולא יכולתי לא לחייך כשראיתי את הדבר הקטן שיצא ממני.
"כמה שעות" אייס ענה לי ונתן לי להחזיק את התינוק שלי.
"הם שאלו איך אנחנו רוצים לקרוא לו" אייס הודיע לי "אמרתי להם שפוקס"
הרגשתי איך הדמעות רוצות לצאת.
"פוקס?" אמרתי חצי בוכה "אתה זכרת את אח שלי פוקס?"
"כן" הוא אמר וחייך אליי.
הפנתי את מבטי אל התינוק הקטן שבידיי.
"פוקס" אמרתי את שמו וראיתי חיוך קטן עולה של שפתיו.
הוא פקח את עיניו, ועיניים בצבע תכלת בהיר מאוד הסתכלו עליי.
"יש לו עיניים כמו של אבא שלו" אמרתי לאייס.
"ושיער שחור כמו אמא שלו" אייס אמר לי בחזרה.
"אני שמחה שחזרתי לשיער השחור שלי"
"גם אני" אייס אמר לי וחייך "זה יותר מתאים לאופי שלך"
החזרתי את מבטי לפוקס.
לפוקס שלי.
*
שנתיים אחר כך
"אז מה שלום אבא?" שאלתי את צ'אד כשהתקשר אליי.
"בסדר" הוא ענה לי "עדיין מאוד מעצבן"
"הוא תמיד היה ככה" הזכרתי לו "ואיך יום ההולדת השבע עשרה שלך עד עכשיו?"
"בסדר, אני הולך לחגוג עם אמילי"
"חברה שלך אמילי?"
"כן" הוא ענה לי "בדיוק היא"
צ'אד סיפר לי שמישהי חדשה עברה לגור בבית שבנו ליד החווה שלנו, אבל לא חשבתי שהם יהיו ביחד בסוף.
"אני צריכה לבוא לפגוש אותה"
"עדיף שלא, אני לא צריך שתתחילי לקרוא לי צ'דר לידה"
"אתה תמיד תהיה גבינת הצ'דר שלי" אמרתי לו.
"בסדר" הוא הסכים "אני בדיוק בדרך לבית שלה"
"מגניב, תביא אותה לטלפון"
"סבבה"
היה שתיקה קצרה לפני ששמעתי את צ'אד רץ.
"פאק, פאק, פאק" הוא אמר מהר.
"צ'אד?" שאלתי "הכל טוב?"
"פאקינג לא" הוא ענה לי והמשיך לרוץ.
"צ'אד! מה קורה?!"
"יש משטרה ואמבולנס ליד הבית של אמילי"
"פאק!" הוא צעק לטלפון.
"צ'אד! דבר איתי! מה לעזאזל קורה?!"
הוא לא עונה ואני רק שומעת אותו ממשיך לומר פאק.
"יש כאן גופה שלה שמלאה בדם!" הוא צועק אליי.
"מה?!"
"כן, רגע!"
אני שומעת אותו ברקע רב עם מישהו.
"צ'אד, מה קורה?"
"לא נותנים לי לבוא איתה באמבולנס"
"תקרא לאבא או משהו"
"הוא בטיפול של לוקאס!" הוא צעק לטלפון "לונה מה אני עושה?!"
*
חמישה חודשים אחריי
צ'אד
זאת כבר הפעם השנייה שאני מתקשר היום לטלפון שלה.
"היי! זאת אמילי, תשאירו הודעה אחריי הביפ" התא הקולי שלה עונה לי.
היא מתה לפני כמעט חצי שנה. בדיוק ביום ההולדת שלי. המשטרה אומרת שהם לא יודעים מי רצח אותה. אבל כבר הבנתי שהם הפסיקו את החקירה.
דבר אחד הבטחתי לעצמי ביום ההלוויה שלה.
אני לעולם לא אשכח את הקול שלה.
אז כבר במשך חמישה חודשים אני רק מתקשר אליה כדי להגיע לתא הקולי, ולשמוע את הקול שלה לפני שהיא נפטרה. הקול התמים שלה. הקול שגרם לי לחייך בכל פעם ששמעתי אותו.
ניתקתי והתקשרתי שוב.
חיכיתי כמה דקות שיעבור לתא הקולי.
נשמע הביפ וחיכיתי שהתא הקולי יתחיל.
"צ'אד?"
המשך בספר מֶה בלונד
YOU ARE READING
מי לונה (1)
Romanceהוא מכר אותי. או יותר נכון מכר את הבתולים שלי. ובגללו אני רחוקה מכל מה שאני מכירה, ואני צריכה להתחתן עם אחד משני האחים למשפחת ווסט. זה לא הולך להיות להם קל, וגם לא לי. ספר ראשון בסדרת האחים פורטר ניתן לקרוא כספר יחיד טריגרים: אונס, דם, רצח.
