מי לונה (1)

פרק 14

לונה
כל צעד אל עבר החופה היה קשה יותר מהקודם. והאנס שלי שעמד בקצה לא עזר לזה.
נעמדתי מולו והרב התחיל לדבר. הבן אדם היחיד שיכולתי להסתכל עליו היה אייס שישב בשורה הראשונה.
המשפחה שלי לא הגיעה. אז כל הצד של הכלה היה ריק. דיברתי עם צ'אד אתמול והוא אמר לי שאבא צריך להישאר עם לוקאס לקראת הטיפול שלו והוא לא מוכן שהאחים שלי יטוסו בלעדיו.
רובין לחץ את היד שלי, ומבטי ישר הופנה אליו.
"לונה" הוא התחיל לומר "השם שלך משמעותו הירח, אבל בשבילי, את הירח, השמש והכוכבים. את מעירה לי את הלב בכל פעם שאני רואה אותך, או שומע בקולך. ואני לא יכול לחכות כבר להיות איתך לנצח"
מילמולי אווו עברו בין כל האורחים. אם הם רק היו יודעים.
"החתן רשאי לנ.." הרב התחיל לומר.
"רגע" קטעתי אותו "אני גם רוצה לומר משהו"
הרב נראה מבולבל אבל רובין הנהן לעברו, ונתן לי את האישור לדבר.
"רובין" התחלתי לומר וכבר תכננתי את כל מה שאני עומדת להגיד "כשהגעתי לאחוזת ווסט, חשבתי שאתה הגבר המושלם"
שוב נשמעו בחדר מילמולי אווו.
"אבל עכשיו אני מבינה שאתה חתיכת בן זונה"
כל האורחים שתקו, ורובין נראה מזועזע.
"אתה אנסת אותי. פעמיים" אמרתי חזק את הסוף כדי שגם מי שיושב בשורות הרחוקות יוכל לשמוע "אתה לקחת לי את הבתולים שלי כי שמעת שאני עומדת לתת אותם לאח שלך, והרי אין סיכוי שאח שלך יקבל את הבתולים שלי, כי אם זה לא אתה, זה לא יכול להיות אף אחד. נכון? אתה גרמת לי לחשוב שאייס אשם, כשזה היה הרעיון שלך. אתה גם בטח אמרת לאייס שבגדתי בו"
הסתכלתי לכיוון של אייס וראיתי שהוא בהלם.
"אז בוא אני אומר לך משהו" החזרתי את מבטי לרובין שנראה כאילו הוא עומד לצרוח "אני לעולם לא אתחתן עם מי שחושב שכל העולם צריך לשתחוות לו. ואתה מוזמן ללכת להזדיין"
הלכתי עם ראש מורם חזרה אל תוך אחוזת ווסט.
*
אייס
"אתה אנסת אותה?!" צעקתי לעבר רובין אחריי שלונה נעלמה אל תוך הבית "אתה פאקינג אנסת אותה?!"
"כן" הוא ענה לי בלי לנסות בכלל להגן על עצמו.
קמתי מהמקום שלי ונתתי לו אגרוף לפרצוף.
"חתיכת בן זונה!" צעקתי עליו והמשכתי לבעוט ולהרביץ לו.
"אני רק לקחתי את מה שהיה שלי" הוא אמר לי עם חיוך מלא בדם.
"אתה מת היום!"
אחריי שראיתי שהוא כבר לא זז, הסתובבתי לעבר האורחים וראיתי שכולם כבר ברחו מכאן.
רק הוא לא.
"הרגת את אחיך" אבא התקרב אלי.
"זה הגיע לו"
"הרגת את אחיך בגלל בחורה" הוא המשיך כאילו לא שמע אותי.
"אתה לא כזה מלאך תמים, אבא" הסתכלתי לכיוונו "אתה הרגת את כל הפאקינג משפחה שלך בשביל אמא. אז כנראה שהתפוח פשוט לא נפל רחוק מהעץ"
"כנראה"
*
רצתי אל תוך הבית כדי לחפש את לונה.
דפקתי על הדלת שלה וכשלא שמעתי קול, העפתי את הדלת. ובתוך החדר, לונה ישבה על המיטה שלה. כששמלת החתונה שלה קרועה.
"אייס" היא לחשה ברגע שהבחינה בי.
"אני כאן" התקרבתי אליה וחיבקתי אותה.
היא הרימה את מבטה אליי והחזיקה בידה שני עיגולים קטנים שהיא קשרה מבד השמלה שלה.
"אייס" היא אמרה לי והניחה את אחד מעיגולי הבד בידי.
״את בטוחה?״ שאלתי, והיא הנהנה
"הרי את מקודשת לי בטבעת זו" אמרתי לה והשחלתי את עיגול הבד על האצבע שלה.
"הרי אתה מקודש לי בטבעת זו" היא אמרה לי והשחילה את עיגול הבד השני על האצבע שלי.
"אני אוהבת אותך"
"גם אני אוהב אותך" אמרתי לה והצמדתי את שפתיי לשלה.