מי לונה (1)

פרק 12

אייס
ברגע ששמעתי שירו בלונה, עזבתי הכל ונסעתי אליה. אני יודע שהיא כבר לא שלי, ואולי היא גם ממש שונאת אותי.
אבל אני אוהב אותה. ואני לא מוכן לוותר עליה.
נכנסתי בריצה אל החדר שהאישה בקבלה אמרה לי שהיא נמצאת בו.
לונה ישבה על מיטת בית החולים, כשהיא עטופה בשמיכה דקה. ולידה ישב רובין והחזיק לה את היד.
"לונה!" צעקתי לעברה והיא הרימה את ראשה.
היא לא נראתה שמחה לראות אותי. גם לא עצובה. וגם לא כועסת.
"תוכל לצאת לכמה דקות?" היא שאלה אותי והפנתה את מבטה לרובין "אני ורובין צריכים לדבר לבד"
באי רצון עזבתי את החדר וחיכיתי על אחד מהכיסאות הלבנים שעמדו בחוץ.
*
לונה
"אתה אנסת אותי" לא שאלתי את רובין, אמרתי לו את זה.
הסתכלתי על פניו, אך הוא לא הראה שום תגובה למה שאמרתי לו.
"אני לא אגיד את זה לאייס או לאבא שלך" הודעתי לו "אבל אני גם לא רוצה שום קשר אלייך"
הוא השפיל את מבטו ואני העפתי את היד שלי שהוא עדיין החזיק ממנו.
"אני רוצה שתודיע לאבא שלך שאני אתחתן עם אייס"
הוא שתק.
המניאק שתק.
הוא שתק בדיוק כמו שאני שתקתי כשהוא אנס אותי. כשהוא לקח את הבתולים שלי בכוח.
"צא מכאן ותקרא לאייס"
הוא קם מהכיסא שישב עליו והלך לכיוון הדלת. לפני שהוא סובב את הידית, הוא הסתובב אליי.
"אני מצטער" הוא אמר לי ויצא מהחדר.
תוך פחות מעשר שניות, אייס נכנס לחדר והתיישב על הכיסא שרובין השאיר פנוי.
"רצית לדבר איתי?" הוא אמר לי עם עיניים מלאות תקווה, שמחתי שאני לא עומדת להרוס אותה.
"אייס ווסט, התינשא לי?"
היה ברור מאוד שהוא לא ציפה לזה. אחריי הרבה זמן של שתיקה והלם, הוא ענה לי לבסוף.
"כן" הוא אמר וחייך אליי "את הירח שלי, האור שלי בחשיכה"
*
אייס
אחריי כמה ימים הרופאים שיחררו את לונה חזרה לאחוזת ווסט.
חיכיתי שהמונית שלה תגיע כבר. כריס הסכימה לעזור ולקחת אותה מבית החולים בגלל שהייתי צריך לסיים כמה דברים.
"אני יכול לדבר איתך רגע אייס?" רובין הופיע מאחוריי.
"כן, סבבה" עניתי לו "הכל טוב?"
"לא ממש" הוא ענה לי וראיתי בעיניים שלו שאני לא עומד לאהוב את מה שהוא רוצה להגיד לי "אולי עדיף שאני אגיד לך את זה אחריי שלונה תחזור, אני לא רוצה לאכזב אותך"
הוא התחיל לעלות במדרגות אבל עצרתי אותו.
"דבר"
"טוב" הוא עצר והסתובב אליי "אתה לא הולך לאהוב את זה, ורציתי לומר לך את זה לפניי, אבל היית עם לונה ולא רציתי להרוס לכם"
"דבר כבר"
"לונה בוגדת בך" הוא הודיע לי והרגשתי איך בשנייה כל העולם שלי מתמוטט.
"כן בטח. תגיד למקור המידע שלך להמציא משהו יותר טוב בפעם הבאה"
"אייס" הוא אמר והניח את ידו על כתפי "מקור המידע שלי, זה אני" את הסוף הוא אמר בשקט.
קפאתי. מה הייתי אמור לעשות? גיליתי שהארוסה שלי בוגדת בי עם אח שלי, שבמקרה היה הארוס הקודם שלה.
"אני צריך ללכת" החלטתי לבסוף.
"אתה בטוח? היא אמורה להגיע עוד מעט"
"אני בטוח" עניתי לו ויצאתי החוצה לעבר המכונית שלי.
*
לונה
כל כך התרגשתי לחזור סוף סוף. בית החולים נחמד, אבל התגעגעתי לאחוזת ווסט. במיוחד למישהו אחד מאחוזת ווסט.
כריס הלכה איתי בשביל המוביל לדלת הכניסה.
"קחי" היא אמרה לי והושיטה לי בקבוק מים "הרופאים אומרים שאת צריכה לשתות הרבה"
לקחתי בשמחה את בקבוק המים מידה. אני יודעת שלפני חשבתי שכריס היא אישה מגעילה שבאה לגנוב לי את רובין.
אבל כבר לא פאקינג אכפת לי.  היא יכולה לקבל אותו. ונראה שמהרגע שהודעתי שסיימתי עם רובין לתמיד, היא יותר נחמדה אליי. נחמד שיש לי חברה כאן.
פתחתי את הדלת והבן אדם הראשון שראיתי היה רובין.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי וחיפשתי את אייס.
"אני גר פה" הוא ענה לי "ובאתי להודיע לך שאייס היה צריך לסיים כמה דברים"
לקחתי שלוק מבקבוק המים שכריס נתנה לי והתחלתי לעלות לחדר שלי.
"אני עדיין לא סולחת לך!" צעקתי לרובין מאמצע הדרך לקומה השנייה.
במדרגה האחרונה התחלתי להרגיש סחרחורת, העיניים שלי התחילו להיעצם. וראיתי רק שחור.