My Chico

SO ANNOYING

מתאו
אני מכניס אותה למושב הנוסע חוגר אותה, נכנס לרכב ונועל את הדלתות לפני שהיא תעשה איזה צעד מטופש ותחליט לצאת מהרכב.אני נוסע הביתה.
אני מחנה בחנייה שלי,פותח את נעילת הדלתות ויוצא מהרכב.
אני מתקדם ורואה שהיא לא יוצאת מהרכב. איזו עקשנית שיואו!
אני מתקדם למושב של הנוסע (איפה שלורין ישבה) פותח את הדלת.
נו? את מתכוונת לצאת עוד היום?
״אני לא יוצאת מפה עד שתבטיח לי שאתה מניח לי ומפסיק להתערב לי בחיים!״
אני לא מבטיח לך שום דבר עד שתפסיקי להתנהג כמו איזו ילדה קטנה!
״אז אני לא יוצאת!״
את קובעת לי תנאים עכשיו?
״לא. זה נקרא דווקא!״
״דווקא? אני טוב בזה.״
״רואים!״
לפני שאחד מאיתנו מספיק להגיד מילה נוספת אני מרים אותה ומוציא אותה מהרכב. היא מנסה לתת לי מכות כדי שאני אניח לה אבל היא לא מבינה שזה אפילו לא מזיז לי.
״חתיכת מטומטם תעזוב אותי!״
״אל תיגע בי! תניח לי״
אני סוגר את האוטו כשהיא עוד נשואה בידיים שלי ונושא אותה עליי עד שאני נכנס הביתה ונועל את הדלת אחריי.
אני מוריד אותה.
״אל תיגע בי ואל תרים אותי יותר שמעת?!״
לכי תשתי מים לורין..
״אל תתעלם! שמעת מה אמרתי לך?״
לא. לכי תשתי מים,עכשיו!
״אני לא צמאה זה בסדר! אבא...״
אני לא אבא שלך.
״נכון ולכן אתה לא תיתן לי פקודות!״
וואו את כל כל מעצבנת לורין באמת. איך אפשר לסבול אותך בדיוק??
״אם תניח לי אתה לא תהיה צריך!״ היא אומרת בקול כזה כאילו שהיא נפגעה ממה שאמרתי והולכת לשתות מים.
היא לוקחת כוס מים שהייתה על השולחן ולוקחת שלוק ענק ממנה.
״וואוווווו זה חזק!״
אני מסתכל עליה מהספה בסלון.
״יש לכם עוד מזה?״ היא מתחילה לפתוח את הארונות במטבח,מחפשת משהו.
מה את מחפשת? היא מתעלמת מהשאלה שלי
״אני בטוחה שאיפה שהוא יש פה את השאר״ היא אומרת ונשמעת לא 100 אחוז.
אני קם ולא מבין למה היא התחרפנה ככה. אני רואה את הכוס שהיא שתתה ממנה על השיש ושותה את הטיפה האחרונה שנשארה בה. זה היה וודקה. וודקה נקייה. היא שתתה הרגע כוס ענקית של וודקה נקייה. בלי בעיה בכלל. והיא מתחרפנת.
״אתה יודע איפה שאר.. שאר הפחית? לא רגע ה... ה... החבית! לא רגע זה לא חבית זה ה... ה... בקבוק! כן בקבוק! איפה שאר הבקבוק?״
אני מתקרב אליה ושוב מרים אותה לזרועותיי ועולה לחדר השינה שלה. היא נרדמה לי תוך שניה על הידיים.
אני משכיב אותה במיטה.
היא מתחככת בכרית שלה ומסיטה את ראשה תוך כדי שינה כך שאני יכול לראות צלקת בעורף שלה. אני מזיז מעט את שערה ומסתכל על הצלקת. היא לא גדולה מדי ולא קטנה מדי.
״אל תיגע בי״ היא אומרת מתוך שינה ואני מפסיק לגעת בה.
אני מדליק אור קטן לידה ויוצא מהחדר. אני הולך בשקט לחדר שלי בידיעה שאבא שלי ופרייה ישנים בחדר הסמוך. נכנס לחדר ורואה את העוזרת שבדיוק סיימה להחליף לי מצעים חדשים. תודה קלרה אני אומר. ״בבקשה מתאו״.
תגידי? יש מצב שאת הולכת להחליף ללורין את הגדים? היא נרדמה עם השמלה שלה מהערב..?
״בטח,אני אגש אליה עכשיו.״ אומרת ויוצאת מהחדר שלי בסגירת הדלת הכי שקטה שראיתי מימיי.
אני מוריד את הבגדים שהייתי איתם. בהתחלה במסעדה הייתי בחליפה אבל אחרי זה במסיבה החלפתי לחולצה מכופתרת טרופית כזאת ומכנס בגד ים. אני מוריד את הבגד ים ואת החולצה ונכנס להתקלח. המים זורמים על ראשי ועל כל גופי וכל מה שאני מרגיש זה רגשות מעורבים. לורין הזאת. היא משגעת אותי כל כך שאני כבר לא יכול לשמוע אותה אבל מצד שני אני מרגיש דברים כשאני רואה אותה מדברת עם בחור אחר או צוחקת עם בחור אחר.. מה עובר עליי? ממתי אני כזה קנאי ורכרוכי?
אני יוצא מהמקלחת לבוש בטרנינג אפור וגופיית סבא נכנס למיטה הענקית שלי והולך לישון כשאני עוד שקוע במחשבות עליה ועל מה אני מרגיש..
לורין
אני מתעוררת במיטה שלי שאני לבושה בבגדים אחרים ולא זוכרת שום דבר ממה שקרה אתמול בערב. אני זוכרת דברים עד הרגע שמתאו אמר לי ללכת לשתות מים ושתיתי מכוס על השיש. למה הקשבתי לו בדיוק? ממתי אני מקשיבה לו? מה שיותר הציק לי זה איך הגעתי למיטה ו.. רגע הוא החליף לי בגדים? הוא נגע בי? הוא הפשיט אותי? אוי לא! לא זה לא קורה לי! מה עושים?
אני יוצאת מהחדר שלי בריצה לחדר של מתאו,פותחת את הדלת והוא לא שם. אני יורדת למטה כשאני לבושה במכנס קצרצר וטישרט רחבה ורואה את אמא,פבלו ומתאו יושבים בפינת האוכל שמפוצץ באוכל לארוחת בוקר.. מדברים,קוראים עיתון ואוכלים..
״בוקר טוב מי וידה״ אמא אומרת לי כשהיא מבחינה בי
בוקר טוב אמא,פבלו
בוקר- אני עוצרת ומביטה במתאו במבט ציני
״טוב. בוקר טוב גם לך לורי״ הוא משלים אותי ונותן לי כינוי
אני ממשיכה להסתכל עליו ומזעיפה פנים מעט.
״אז.. איך היה אתמול בערב? כאן? אני יודעת שדברים יצאו משליטה ואנחנו נדבר על זה אחר כך..״
כן.. טוב.. היה בסדר. אני אומרת ומסתכלת שוב על מתאו שלא ישרוף אותי גם הוא.
ראיתי סרט בחדר,אכלתי איזה משהו והלכתי לישון.
מתאו מסתכל עליי עם חיוך שטותי.
״ואתה מתאו? סיימת עם הניירת שלך עם מיגל?״
״אני? אממ.. אנחנו התחלנו ומיגל היה צריך ללכת אז נשאר לנו כמה טפסים לסיים..״
עכשיו אני מחייכת אליו בידיעה שגם הוא באותו המטבע כמוני. אם הוא חושף אותי אני חושפת אותו.
״אז מה התכניות שלך להיום פבלו?״ אמא שואלת
״אני אתארגן,אעכל את האוכל ואצא להליכה. אחזור,אתקלח ואצא למשרד.״
״אני אלך לשוק. בא לי לקנות כמה דברים הביתה.״ היא סיפרה
״זה היום הראשון שלך בקולג׳ כאן,לא לורין?״
כן,כן.
״איזה יופי,מקווה שתתחברי למקום. מתאו מקפיץ אותך?״ הוא שואל אותי כשבתכלס השאלה מופנת למתאו.
מתאו מסיע אותי? אני שואלת שאלה רטורית ומסיטה את ראשי למתאו.
״יש לי סידורים עם אמיל וסלין אבא״
״נו אז? קח אותה לקולג׳ וסע לסידורים לא מוכן לשמוע שום דבר נוסף על הנושא.״ פבלו מצהיר.
מתאו מסתכל עליי בכעס.. אני משפילה את עייני. לא מגיע לי המבט הזה! לא מגיע לי הזעם שלו! לא בא לי להסתכל עליו.
״יש לך חצי שעה להתארגן ולחכות לי למטה,לכי״ מתאו פוקד עליי
״תודה פבלו״ אני אומרת.
מתאו עדיין עצבני מאבא שלו.
אני לא מאמינה שאני שוב עושה מה שהוא אומר לי. הוא פוקד עליי ואני עושה...
התלבשתי במדי בית ספר,הכנתי את התיק ואת עצמי. וירדתי למטה לכיוון החניה של מתאו.
״בואי״ הוא אומר ונכנס לרכב.
הוא קר אליי. אני לא מבינה למה.. אני לא ביקשתי שיסיע אותי אני לא דיברתי איתו מאתמול בערב..  אז למה הוא ככה?
נכנסתי לאוטו.
יש לנו נסיעה בדיוק של 7 דקות.
כל תחילת הנסיעה לא דיברנו. אבל ידוע שאני לא אוהבת לשתוק.בטח שלא לו.
איך ישנת? מנסה לשאול שאלה קלילה בשביל לבחון את רמת הכעס שלו..
״מה את רוצה?״
שתענה.
״כאילו שזה מעניין אותך..״
צודק.זה לא מעניין אותי. מה שמעניין אותי זה מה קרה אתמול בלילה? איך הגעתי למיטה ואיך הבגדים שלי הוחלפו. אני לא זוכרת שאני החלפתי אותם..
״אהה זה.. את שתית מים ללא ידיעה שזו הייתה כוס וודקה. השתכרת והעניינים התחממו משם.״
אתה סוטה ושקרן! אין מצב שעשית משהו כזה מלוכלך,אפילו לך זה לא מתאים. או שכן?
״אני השכבתי אותך במיטה,החלפתי לך בגדים,ישנו ביחד ולפנות בוקר חזרתי למיטה שלי כדי שלא יחשדו..״
לא נכון. אני אומרת ומתקשה להאמין,בחרתי שלא להאמין.
״מה יש לך? לא הייתי נוגע בך בכלל גם אם יכולתי. העלתי אותך למיטה והלכתי והעוזרת החליפה לך בגדים.״
נכון. שכחתי שאתה ודאגה רחוקים מלהיות קשורים אחד לשניה.
״טוב הגענו,ביי״
אפילו לא עניתי לו פשוט יצאתי וסגרתי אחרי את הדלת ומתקדמת לכיוון הקולג׳. לא אכפת לו ממני. הוא יודע שזה היום הראשון שלי ולא אכפת לו.. לפחות כך אני מרגישה.
מתאו
פאק! אני כל כך משתדל! אני משתדל להיות קר ומגעיל אליה! אני יודע שלאהוב אותה זה לא טוב לעסקים שלי ושל אבא ולא טוב למשפחה שלנו בכללי. איזה מן אדם אני אהיה אם יהיו לי רגשות כלפי אחותי החורגת. אני מדחיק את הרגשות שלי כלפיה בכך שאני מגעיל עליה. ככל שהיא תשנא אותי יותר כך לא יווצר מצב שאני מתקרב אליה ומרגיש אליה משהו. אם היא תשנא אותי היא לא תתן לי להרגיש. זה קשה. אני מפחד להתפרק. אני מפחד ממה שעלול לקרות אם מישהו ידע על זה!!