My Chico

HIS EYES

לורין
נכנסתי לבית הספר מעוצבנת וטיפה פגועה מהדברים שמתאו אמר לי. הוא יודע שזה פוגע בי אבל זה לא מונע ממנו להמשיך להגיד את זה. זה מדהים,כל פעם שיש לי איזה שהוא רגש מינורי כלפיו הוא נעלם תוך שניה כשהוא פותח את הפה שלו.
בכל מקרה,החלטתי לא לתת לו את הזכות להרוס לי את היום אז ניקיתי את מחשבותיי עליו ונכנסתי מחויכת לקולג׳.
למדתי היום אנגלית,מתמטיקה,היסטוריה ואת המגמה שלי: ביולוגיה. הסתיים בית הספר יצאתי משער הכניסה. הולכת כמה צעדים ורואה את מתאו מולי מחכה מחוץ לרכב שלו. ״היי אחות״ הוא קורא לי. אני לא עונה לו וממשיכה ללכת במדרכה. חלפתי על פניו ועכשיו הוא מאחורי גבי כך שלא שמתי לב שהוא נכנס לאוטו שלו ועוקב אחריי עם הרכב שלו. מה אתה רוצה? שאלתי אותו קרה כלפיו לחלוטין.
״יפה לך פנים חמוצות את יודעת״?
אני ממשיכה ללכת ומתעלמת ממנו.
״טוב תפסיקי לשחק אותה קשה,כנסי לאוטו.״
אה רגע חיכית לי? לא לזונה הקטנה שלך? אה רגע היא בכלל ברמת ההשכלה המתאימה בשביל ללמוד פה? עניתי בחוצפנות. הייתי גאה בעצמי.
״יש לך אומץ אה?״
הו הו,עוד לא הכרת אותי מספיק בשביל לדעת כמה!
״למה את לא יכולה פשוט להסכים ולזרום עם מה שאומרים לך?״
כי מגיל קטן אני יודעת שאני לא בובה של אף אחד ואני יכולה לסרב ולעשות מה שבא לי איך שבא לי וכמה שבא לי,יום טוב.
״קשוחה,אהבתי.״
מתעלמת ממנו
״טוב כנסי לרכב,אם לא בשבילי אז בשביל אמא שלך שתהיה רגועה.״
אני מחליטה להיכנס לרכב בלי לאמר שום דבר נוסף.
״רק בשביל אמא״ אני אומרת אחרי שחגרתי את עצמי.
הוא נוסע הביתה..
״נפגעת ממני..״ הוא אומר. ואני לא מצליחה להבין אם הוא שואל או מציב עובדה.
לא,לא נפגעתי אני רגילה להתנהגות מזלזלת מצד המין הגברי. אני אתמודד עם כמה מילים טיפשיות שיצאו לך מהפה!
״מה? פיתחת שריון?״
כנראה.. בשביל לא להיפגע מדפוקים כמוך!
״אאוץ. טוב תקשיבי.. הכל טוב ויפה אבל אנחנו חייבים לעשות משהו בעניין הקשר המאוד... את יודעת... ״מכיל שלנו״.
איזה עניין? אין שום עניין. סך הכל שני אנשים שגילו יום אחד שההורים שלהם יתחתנו ועכשיו הם אחים חורגים שלא רוצים לראות ולשמוע אחד את השני.. אין שום עניין.
״ככה את רואה את זה?״
ככה אתה רואה את זה לא? אני טועה?
הוא שותק וחושב שניות ארוכות..
״כן. ככה אני רואה את זה״
(אנחנו יוצאים מהרכב ונכנסים לעבר הסלון של הבית)
אז מה הדבר הכל כך חשוב שהתחלת להגיד קודם?
״ש.. טוב... למרות המצב המאוד ״מזהיר״ שלנו אנחנו עדיין צריכים למצוא איזה פתרון בעניין ההורים שלנו. הם לא מרוצים מכל הריבים והעקיצות האלה שיש בינינו.״
ממתי זה אכפת לך בדיוק?
״ממתי שזה התחיל לפגוע בעסקים שלי ושל אבי ובזוגיות של ההורים שלנו.. שאני בטוח שאת נהנת לראות את אמא שלך מאושרת עם אבא שלי.״
פוגע בעסקים ובזוגיות של ההורים? מה הקשר? איך בדיוק?
״בגלל הריבים האלה אנחנו לא יכולים להציג את עצמנו כמשפחה אחת נורמלית מה שפוגע בעסקים של אבי ובעקבות כך גם בעסקים שלי ובכך שאנחנו רבים ואין אחדות משפחתית אז יש איזה שהוא קרע בינהם שניהם.. את עד כדי כך עיוורת בשביל לא להבחין בזה בכלל?״
לא. הייתי עסוקה בלהסגר עם עצמי לבד בחדר ולחשוב על כל המילים הנוראיות והמשפטים הדוחים שיצאו לך מהפה שלא היו מביישים אף גבר אלים!!
״אז כן נפגעת.״
מה אני קיר? אני בטון? אני בן אדם. גם אני נשברת מתי שהוא..
״אני... אני.. וואו..״
זה בסדר. אל תטרח לחפש מילים יפות עכשיו אני סופגת ועוברת הלאה. אני אשרוד.״
אני עולה למעלה לחדרי בלי להוסיף אף מילה נוספת.
מתאו
אני לא יכול. אני נקרע מבפנים. היא סוף סוף פתחה בפניי את התחושות שלה ואני פגעתי בה. אני פגעתי בה! עם המילים והמעשים הדפוקים שלי. אני ידעתי שאני פוגע בה כל הזמן הזה אבל אני לא יכול לעשות שום דבר. זה יחשוף אותי. הרגשות שלי אליה. כשאני לידה אני לא שולט בעצמי אני נהפך לרגיש ופגיע. אני לא מכיר את עצמי כזה. ממתי אני כזה?
אני עולה לאט לאט במדרגות לכיוון החדר שלי. שניה לפני שאני נוגע בידית של דלת חדרי אני מחליט לשנות כיוון וללכת לחדרה של לורין. אני הולך בשקט כדי שלא ישמעו אותי העוזרים ויתחילו לחשוד.. אני מתלבט אם בכלל לגעת בידית ולפתוח את הדלת.. ואם אני אנסה לפתוח ויהיה נעול ואז זה יהיה מביך.. בסופו של דבר אני מניח את היד על הידית ומסובב את הידית לאט לאט. אני רואה שהיא לא נעלה את הדלת שלה כך שיכולתי להיכנס לחדר. נכנסתי וראיתי אותה ישנה. במיטה שלה. היא נראית נינוחה כל כך ושלווה. התקדמתי אליה והתיישבתי על קצה המיטה,מביט עליה ישנה. היא יפה כל כך. ועדינה כל כך שאני כמעט ולא מאמין שמילים כאלה קשוחות יצאו לה מהפה המושלם הזה. השפתיים הורדרדות והטבעיות האלה. שהייתי מת לגעת בהן אבל אני עוצר את עצמי כל כך.אני יושב שם דקות ארוכות. כמעט חצי שעה. ויוצא במהירות החוצה כשהיא מתחילה לזוז כאילו היא עומדת להתעורר בכל רגע. אסור לי לחשוף את רגשותיי. לא עכשיו.
אני נכנס בזריזות לחדר שלי. וצונח על המיטה. אני לא מצליח לחשוב על שום דבר אחר חוץ ממנה. אני לא מצליח להירדם. אני מכבה את האור ומנסה להירדם אבל לא מצליח. אני מסתובב במיטה מלא וכולי במחשבות.
-מוקדם בבוקר-
לא הצלחתי לישון נורמלי. ישנתי בערך שעתיים.
אני מרגיש כמו פצצה שעומדת להתפוצץ בכל רגע. עם כל המחשבות והרגשות האלה שאני מדחיק. כמה אפשר להדחיק אה? אני כל כך משתדל ומנסה להתעלם מהמחשבות על מה היה קורה אם הייתי מספר לה,אני יודע שזה הדבר הנכון לעשות. אני באמת מתחשב וחושב עליה. ממתי אני חושב על מישהו ועוד כשלא יוצא לי מזה כלום? ממתי אני כזה? אני משתנה,אני מרגיש את זה וזה גורם לי לאי נוחות ויחד עם זאת לחמימות מסוימת. זהו אני חייב לספר לה אחרת אני אאבד את שפיותי לגמרי. ומה שבטוח? זה לא יגמר טוב. השעה 8:00 בבוקר,אני יוצא מהמיטה אחרי ששכבתי בה ער כל כך הרבה זמן. הולך למקלחת ובדיוק שאני בא לפתוח את הדלת לורין פותחת אותה ויוצאת עם שיער רטוב אחרי מקלחת ועם הבגדים שאני הכי אוהב שהיא לובשת והם הכי מחמיאים לה! גופיה תכלת ושורט שחור-אפור קצר,שכל כך הולם אותה. אני משתגע מהמראה הזה של הגופייה והשורטים שלה.
״בוקר״ היא זורקת לכיווני עם חיוך קטן וממשיכה ללכת..
אני מעלה חיוך קטנטן אחרי שהיא עוברת אותי. אני שמח לדעת שהיא לא שונאת אותי ב-100% בשביל לשלוח לי את החיוכים היפים שלה. אני נכנס במקומה לחדר רחצה,מצחצח שיניים,מסרק את השיער ושם את הבושם שכל הבחורות שמריחות אותו נופלות לרגליי בגללו. בתקווה שיום אחד לורין תיפול לרגליי.
לורין
אני לא מסוגלת.אני פשוט לא מסוגלת להבין את מה שאני מרגישה. אני יוצאת מהמקלחת והוא עומד מולי עם הגופיית סבא הזאת שמדגישה את כל הזרועות השריריות שלו והמכנס טרנינג האפור הזה.. אני באמת משתגעת! אני לא יכולה להרגיש. אסור לי להרגיש רגשות כלפי אחי החורג. זה לא בסדר. במיוחד שאני יודעת שזה חד כיווני. הוא לא ממש מחבב אותי,לפעמים אני חושבת שהוא אפילו שונא אותי. הוא קר אליי,ומדבר במשפטים קצרים כאילו אין לו כוח לשמוע אותי,אבל אני? אני עדיין מרגישה  דברים.. דברים שאני חייבת להתעלם מהם ומהר.
בכל מקרה,אני מתיישבת בשידת איפור החמודה שיש לי בחדר. לא יאמן כמה אמא חשבה עליי ועל כל מה שאני אוהבת. עושה את שגרת הטיפוח שלי ולאחר מכן מתאפרת מעט.. אתם כבר מכירים את השגרת איפור שלי. מעט קונסילר,סומק,פודרה,מסקרה ושפתון לחות לשפתיים,לא ביג דיל. אני מחליפה את הבגדי בית שלי בטייץ שחור וחולצת בית ספר לבנה וכמובן הסניקרס הלבנות שלי של קונברס שאני פשוט מכורה אליהן. ארזתי את התיק,ירדתי למטה בשביל להכין לעצמי אוכל. הכנתי כריך וחתכתי כמה ירקות. איך אני אוהבת ירקות שיואו.. אני באה לצאת מהבית.
״לורין״
אני מזהה מי קורא לי. מתאו.
אני מסתובבת אליו.
״מתי את מסיימת ללמוד היום?״ הוא שואל בזמן שהוא נשען בצורה הכי סקסית שיש על המעקה של המדרגות. גאד אני לא עומדת בזה.
אני חושבת כמה שניות בזמן שהוא סורק את כולי מכף רגל ועד ראש. זה היה כל כך מביך שלא יכולתי להסתכל עליו. ועניתי לו 15:00 במהירות רק כדי שיפסיק..
״אני בא לאסוף אותך״
די נו מתאו,עזוב. אתה לא צריך להתחנף אליי רק בגלל אתמול.. ואני בטוח לא צריכה טובות. אני לא שוכחת לו את אתמול! אני באמת כעסתי עליו אתמול,רציתי לחנוק אותו מרוב עצבים.
״מה הקשר טובות? ומה הקשר אתמול? מה היה אתמול? להתחנף היא אומרת..״
אתה סנילי או שאתה עושה את עצמך כזה?
״מה את רוצה לורין? כשמסיעים אותך זה גם לא טוב לך? אני עושה לך טובה ומקפיץ אותך הביתה. אני לא נהג מונית. אני לא חייב לעשות את זה..״
אני מרגישה שאני מדברת עם מטומטם! זה לא קשור בכלל לזה שהסעת או לא הסעת אותי זה קשור לאיך שדיברת אליי אתמול,לא קולט? גם מה הקטע? שאתה גם לא מבקש סליחה אחרי שאתה פוגע,מה קרה? זה לא בכבוד שלך לבקש סליחה אדון מתאו? עזוב. לא רוצה את הטובות שלך ולא שום דבר. לכן,אין צורך לאסוף אותי,שלום. אני אומרת לסיכום ויוצאת מהבית. אלוהים, איך שהוא יודע להטריף אותי. זה לא יאומן. פעם אחת הוא כזה חמוד ומראה טיפה של אנושיות ואכפתיות ובפעם אחרת הוא פשוט תוקפני ואלים. איך לעזאזל יש לי אליו רגשות?
מתאו
אלוהים איך שהיא יודעת לחרפן אותי! פעם אחת היא כזאת נחמדה ושלווה ובפעם אחרת היא תוקפנית וארסית. ואת האמת? זה רק מדליק אותי יותר. אני יודע שזה לא בסדר שאני מתגרה בה אבל זה חלק מהעניין של הדחקה,הדחקה של רגשות. אבל זה מדליק אותי לראות אותה נלחמת בי. היא לא פריירית. היא נלחמת על מה ששלה ועל הדעות שלה. היא לביאה. לביאה שלי.