קפוא❄️'יצאתי מהדלת והתחלתי לרוץ כמו שלא רצתי בחיים שלי, רצה בלי להפסיק ובלי לחשוב על מה שנכנס לכפות רגליי היחפות, פשוט רצתי, רצתי עד שכמעט איבדתי את נשמתי, והכי חשוב, שאיבדתי אותו. '
אמליה, בת 13, מלוס אנג׳לס שבקליפורניה, ילדה חמודה, חברתית, אוהבת ל...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
תודהרבהלמישקראאתמול! 39 צפיות! ו6 כוכבים!
קמתי כשכל גופי קופא מקור ואני על הרצפה, שפשפתי את עיניי והייתי בתוך חדר שהוא לא כזה קטן אבל גם לא גדול, הוא היה חשוך והיה בו טיפת אור מהחלון, קמתי בזהירות, איפהאנילעזאזל? הלכתי לעבר החלון ועמדתי מול החלון, ניסיתי לפתוח אותו, פאקהואנעולמבחוץ, הסתובבתי בחדר בשביל לראותאם יש משהו שאוכל לפרוץ איתו את החלון אבל לא מצאתי כלום, ״הצילו! מישהו בבקשה! הצילו״ צרחתי הכי חזק שאני יכולה כמו תמיד, ״זה לא יעזור לך אף אחד לא ישמע אותך החלון חוסם רעשים״ מישהו אמר, ישר הסתובבתי להסתכל עליו, ״מי אתה?, מה אתה רוצה?״ התקדמתי אליו ומשכתי בחולצתו״מי אתה ומה אתה רוצה?!״, הוא הסתכל עליי בזעם ותפס את שתי ידיי, ״זאת פעם אחרונה שאת מושכת בחולצה שלי וצועקת עליי הבנת?!״, גיחכתי, ״מה אני נראית לך?, הכלבה שלך?, אני חושבת שהתבלבלת אתה יודע מי-״, שתקתי כי נזכרתי שאף אחד לא יודע שלמשפחת רוברט יש בת.. ״מי?..״ שאל, ״לא משנה״ אמרתי, ״תגידי את מה שרצית להגיד.״ אמר בהחלטיות, קלטתי שהוא עדיין תופס בידיי, משכתי את ידיי אחורה והשתחררתי ממנו, דחפתי אותו וברחתי מהדלת, התחלתי לרוץ קדימה והכל חושך, מהזההחראהזהולמההכלכאןחשוך?, ראיתי קצה אור ורצתי אליו, זה היה חדר, חדר גדול כולו שחור, שידה שחורה, המצעים של המיטה שחורים, הכל שחור, נכנסתי לתוך החדר וחיפשתי כל מיני דברים כמו כלי נשק או סתם פנס, שמעתי צעדים מתקרבים, שיט, ראיתי חדר ארונות שכולו חשוך, הלכתי אליו והתחבאתי שם, הבנתי שזה ארון בגדים כי התחבאתי מאחורי הבגדים, הוא נכנס לחדר ארונות והדליק את האור, ראיתי את הצל שלו עובר ליד הארון, הצל עבר כמה פעמים עד שהוא נעצר מול הארון, הארון נפתח והוא אמר ״תפסתי״, הוא תפס את שני ידיי ולקח אותי מחוץ לחדר, ניסיתי להתחמק ולגרור את עצמי אחורה, זה לא הצליח הוא היה חזק יותר, ניסיתי להפוך אותו כמו שאחיי לימדו אותי, הצלחתי להפוך אותו ורצתי מחוץ לחדר וחיפשתי את היציאה, ראיתי מסדרון מואר ורצתי לשם וראיתי דלת יציאה, פתחתי את דלת היציאה ורגל אחת שלי יצאה החוצה, הוא משך אותי לאחור אזק את ידיי ומשך אותי פנימה, הוא הרים אותי עליו והתחלתי לצרוח, ״שחרר אותי!״, הוא הפיל אותי על המיטה ותפס בפניי בחוזקה, ״עוד פעם תנסי לברוח ואדפוק לך כדור בראש, זה מובן?״, הנהנתי, זה לא באמת הפחיד אותי, אני עוד אמצא דרך לברוח, ״מהיום את חטופה כאן, שלא תחשבי אחרת, את לא אורחת בבית הזה, את לא חלק מהאנשים בבית הזה, את חטופה ותשארי כזאת, את תגורי כאן, לנצח, עד שתמותי, הבנת אותי?״, הנהנתי עוד פעם, ״אני רוצה לשמוע מילים״, ״כן״ אמרתי, גם מזה אני לא מפחדת, אני לא שמה זין על מה שהוא אומר כי עד מחר אני בחוץ, בבית, הוא יצא מהחדר ונעל את הדלת, הואחושבשלאאצליחלצאתמהחדרהזה?, התחלתי לחפש בכל מקום, להפוך מגירות, לחפש בשידות, מתחת למיטה וזה היה קשה כשידיי היו האזוקות, נכנסתי למקלחת, והיא הייתה ענקית כמעט כמו חצי מהחדר, נכנסתי לבפנים והתחלתי לחפש, בתוך המקלחת, בשידות שמתחת לכיור, בכל מקום, ולא מצאתי כלום. רק בגדים, מברשת שניים, משחת שניים ומסרק. התעצבנתי ובעטתי בשידה, פאק, נשכבתי על המיטה, ושקעתי בכל מיני מחשבות, עיניי התחילו להסגר והעייפות השתלטה עליי.
