קפוא❄️'יצאתי מהדלת והתחלתי לרוץ כמו שלא רצתי בחיים שלי, רצה בלי להפסיק ובלי לחשוב על מה שנכנס לכפות רגליי היחפות, פשוט רצתי, רצתי עד שכמעט איבדתי את נשמתי, והכי חשוב, שאיבדתי אותו. '
אמליה, בת 13, מלוס אנג׳לס שבקליפורניה, ילדה חמודה, חברתית, אוהבת ל...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
עודיומיםליוםהולדתשלי, בכל החודש ראסל לא הפסיק לצאת מהאימונים שלו מוקדם בשביל להיות איתי ו״לפנק״ אותי, שנאתי את זה כלכך, רציתי רק לברוח ולהגיע למשפחה שלי, בכל פעם שראסל נגע בי הרגשתי צמרמורת, שנאתי את התחושה שלו עליי, ידעתי שאם אברח, לא ארצה שהוא ימות, כי ידעתי שאם אברח הוא ימות משברון לב, ראיתי כמה הוא אוהב אותי, אבל אני תיאבתי אותו, שנאתי אותו בכל ליבי, הרגשתי צורך לרצוח אותו ולדקור בו סכין בכל מקום בגוף, רציתי לעזוב כבר, רציתי חופש, התפללתי שתוכנית שלי תעבוד, שאצליח לברוח, לקבל את החופש שלי, אני מרגישה בלופ, כל יום אני קמה מהמיטה, מכינה לי ארוחת בוקר, יושבת בספה ואוכלת מול הטלוויזיה, מסיימת לאכול והולכת להתאמן, מסיימת להתאמן מתקלחת ואוכלת צהריים, ועוד פעם מתיישבת מול הטלוויזיה, ואחרי כמה שעות מכינה לי ארוחת ערב, מסיימת והולכת לישון, כל יום, מאז שהגעתי לכאן, זה אותו הדבר, ושנאתי את זה, רציתי לעשות משהו חדש, אבל הנה אני, עוד פעם, יושבת מול הטלוויזיה, בוהה בסדרה ומחכה שהיום הזה יגמר, שמעתי את דלת הבית נפתחת, וידעתי שזה ראסל והתפללתי שלא יגע בי היום, צעדים נשמעו יותר ויותר קרוב אליי, וראיתי בצד העין שלי את ראסל, ״שלום אמליה״ אמר, סובבתי את ראשי אליו והחזרתי לו בהיי, ״אני רוצה לקחת אותך למסעדה״ אמר, הבטתי בו בהלם, ממתי הוא רוצה שאצא מהבית, זה עוד יתרון שלי לברוח, ״באמת?״ שאלתי, ״כן״, ״מתי נלך?״, ״בשש בערב תהי מוכנה ונצא״ אמר, הנהנתי והמשכתי לצפות בסדרה
~ 17:00~ אני אחרי אימון ומקלחת, והלכתי להתארגן, לקחתי שמלת סטרפלס שחורה ועקבים שחורים, לא רואים שאני בת 13, בגלל שאנחנו משפחה של גבוהים אני בת 13 ואני מטר 68, לראסל בערך מטר 88, ככה שאין בינינו הרבה הבדל בגובה, שמתי מעט קונסילר, מסקרה וסומק, לקחתי תיק קטן למרות שאין לי מה לשים בו, ירדתי במדרגות וראיתי את ראסל מחכה לי, הגעתי אליו והוא התסכל עליי ואמר ״אני רוצה שהיום הולדת שלך כבר יגיע״, צמרמורת עברה בגופי, אילצתי את עצמי להמשיך לחייך, הוא פתח את הדלת והרוח הקרה פגשה אותי, יצאנו לבחוץ ונשמתי עמוקות, דמעות עמדו בקצה עיניי, עצרתי את הדמעות שלי מלרדת והתרכזתי בלנסות לבדוק היכן אני נמצאת ולזכור את הסביבה, שמעתי אנשים מדברים באיטלקית?, איך הגעתי לאיטליה?, ראסל המשיך לכיוון הרכב שלו ואני אחריו, הוא פתח לי את הדלת והתיישבתי וחגרתי את עצמי, נסענו למסעדה, הגענו ויצאתי מהמכונית, לא הפסקתי להסתכל על השם של המסעדה ואנחנו כבר בפנים, יושבים בשלוחן שלנו, זאת הייתה מסעדה של כל מיני מאכלים, היה שם אוכל אסייתי שממש רציתי, כמוהאוכלשלאמאשלי, התגעגעתי לאכול הקוריאני שאמא שלי מכינה, החלטתי לקחת ראמן וקימבאפ שזה כמו סושי אבל לא חתוך ומלא בכל מיני דברים, ראסל הזמין לעצמו סטייק ומים שתינו, האוכל הגיע ואכלנו בשקט, סיימנו לאכול וראסל השאיר כמה שטרות על השולחן והתקדמנו לרכב, התחלנו לנסוע אבל לא לכיוון הבית, ״לאן אנחנו הולכים?״ שאלתי את ראסל, ״לשבת איפשהו״ ענה, הגענו לפארק שהיה שומם, הוא פתח לי את הדלת ולקח את ידי לכיוון הפארק, התיישבנו על נדנדות אחד ליד השני ודיברנו בינינו.
~ כעבור חצי שעה ~
אחרי חצי שעה שלנו יושבים ומדברים, החלטנו לנסוע בחזרה לבית ,הנסיעה עברה בשקט והגענו לבית, נכנסו ועלינו לחדר שניה, נכנסתי למקלחת להוריד את בגדיי ואת האיפור מהפנים שלי, ולבשתי פיג׳מה ושמתי מעט קרם לחות על הפנים, אחרי שיצאתי ראסל כמכנס ויצא עם חולצה ומכנס פיג׳מה על גופו, נכנסו למיטה והלכנו לישון.
