(בתמונה זה ראסל)
מצמצתי לאט כשאור של הבוקר פוגע בעיניי ולאט לאט התרוממתי לישיבה, נאנחתי וקמתי מהמיטה לשירותים, שטפתי את פניי במים קרירים וצחצחתי את שיניי, יצאתי מהשירותים והלכתי לחדר ארונות, לקחתי משם טרנינג וחולצה ארוכה צמודה, זה כאילו שהוא ממש יודע מה הטעם שלי בבגדים, הורדתי את בגדיי המלוכלכים והתלבשתי, כשסיימתי להתלבש יצאתי מחדר הארונות, ״יתאים לך שמלות״ קול אמר מאחוריי, הסתובבתי בבהלה וראיתי אותו עומד לצד הדלת, הוא ראה שהתלבשתי?, ״על תדאגי לא ראיתי אותך מתלבשת״, אמר, הוא התקרב אליי והחזיק מעט בשערי, ״גם מתאים לך שיער ארוך״, אמר, ״אל. תיגע. בי.״ אמרתי והדגשתי כל מילה, ״וואו וואו סליחה רק אמרתי שמתאים לך שיער קצר״ אמר, ״בואי נרד למטה הזמנתי ארוחת בוקר״, ״הזמנת ארוחת בוקר? מה אתה לא יודע להכין אחת?״ שאלתי, ״לא״ ענה, גיחכתי מעט, ״מצחיק אותך?״ שאל, ״תאמת שכן טיפה מצחיק אתה נראה טיפוס שיודע לבשל״ עניתי, ״נראה טיפוס שיודע לבשל?, איך נראים אנשים שיודעים לבשל?״ שאל מבולבל, משכתי בכתפיי, ״טוב בואי נרד לאכול ארוחת בוקר״.
ממש מתנצלת שזה קצר אבל בבקשה אל תנטשו את הספר אני מבטיחה שהוא ישתפר!
אין לי כלכך רעיונות לפרקים אבל אני מנסה🫶🏼
יעלה עכשיו עוד פרק ארוך! בגלל שזה ממש ממש ממש ממששששש קצר
YOU ARE READING
Until I win
Romanceקפוא❄️'יצאתי מהדלת והתחלתי לרוץ כמו שלא רצתי בחיים שלי, רצה בלי להפסיק ובלי לחשוב על מה שנכנס לכפות רגליי היחפות, פשוט רצתי, רצתי עד שכמעט איבדתי את נשמתי, והכי חשוב, שאיבדתי אותו. ' אמליה, בת 13, מלוס אנג׳לס שבקליפורניה, ילדה חמודה, חברתית, אוהבת ל...