קפוא❄️'יצאתי מהדלת והתחלתי לרוץ כמו שלא רצתי בחיים שלי, רצה בלי להפסיק ובלי לחשוב על מה שנכנס לכפות רגליי היחפות, פשוט רצתי, רצתי עד שכמעט איבדתי את נשמתי, והכי חשוב, שאיבדתי אותו. '
אמליה, בת 13, מלוס אנג׳לס שבקליפורניה, ילדה חמודה, חברתית, אוהבת ל...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
עוד חודש היום הולדת שלי. בעוד חודש ראסל יקח ממני את בתוליי, הוא לא הפסיק להגיד לי שביום ההולדת שלי יעשה לי הפתעה שאהנה ממנה מאוד, וידעתי למה הוא מתכוון, רציתי לברוח כמה שיותר מהר, אבל אצטרך להיות מתוחכמת יותר, שנאתי את העבודה שאני פה כלכך הרבה זמן והמשפחה שלי עדיין לא פה, שנאתי כל רגע, כל צעד שאני עושה בבית הזה, כל רגע אינטימי שלי עם ראסל, גרמתי לראסל לחשוב שאני מאוהבת בו בחזרה, אבל אלוהים שנאתי אותו כלכך, הוא לקח ממני את התמימות שנשארה בי, אומנם אני בת למשפחה הכי חזקה בעולם המאפיה אבל התמימות שלי נשארה, סיפרו לי מה זה מאפיה, שמוכרים נשים בכל הגילאים, שיש לנו אויבים שיכולים לצרוך בכל רגע, אבל עם כל מהמשפחה שלי סיפרה לי על המאפיה הם לא נתנו לזה להשפיע על התמימות שלי, הם דאגו שאשר בטוחה, שאשר תמימה, הם עשו בכל יכולתם, ועכשיו, לא נשאר מהתמימות הזאת כלום, החלטתי לנתק את מחשבותיי ולקום מהמיטה, התקדמתי אל המקלחת והורדתי את בגדיי ונכנסתי להתקלח, חפפתי את שערי וסיבנתי את גופי, הורדתי אותו ממני, דמעות זלגו מעיניי, כמהעודאוכללסבול?, הרגשתי עייפה יותר מידי, שאני בכל רגע אעצום את עיניי ולא אתעורר, יצאתי מהמקלחת ולקחתי מגבת, ניגבתי את גופי וניגשתי לצחצח שיניים ולשטוף פנים, אחרי שעשיתי זאת סירקתי את שיערי, יצאתי מהמקלחת והתקדמתי להחליף בגדים, לקחתי שמלת קיץ בגלל שזה יולי, התלבשתי וירדתי למטה, התקדמתי למטבח והכנתי לעצמי משהו לאכול, סיימתי לאכול והלכתי לספה צופה בסדרה, כל הימים לה משעמים, ראסל כל היום בחוץ באימונים, הוא חוזר לרוב רק בערב, והודתי שזה כך, לרוב כשהוא חוזר אין לו כח לעשות כלום כך שהוא לא מתעלל בי, אבל היה משעמם לי לבד, הייתי שמחה אם זה היה לי מישהו שהוא לא ראסל, התגעגעתי מאוד לרפאל, קאי, כריס,, שהיו הילדים של אחי הגדול איידן, רפאל וקאי הם תאומים, כריס נולד שנה אחריהם ואחרי חצי שנה נולד ניק, סופי בהריון, עוד פעם, אחרי שנתיים, אחשלילארגוע, גם התגעגעתי לניקולאי הבן של לאונרדו, הם האחיינים האהובים עליי, לא שיש לי עוד, אבל בסדר, החלטתי להפסיק את הסדרה שאני רואה והתחיל לחשוב על דרך לברוח, נזכרתי בזה שאחיי לימדו אותי איך לשתק בן אדם לכמה דקות, אלוהיילמהלאהשתמשתיבזהעדעכשיו?, ברגע שראסל ינסה לאנוס אותי אשתק אותו ואברח, יכול להיות שזה יצליח, ויכול להיות שאסיים את חיי ביום הזה, היום הולדת שלי הוא ב22.8 כמו אישתו של איידן סופי. היא הייתה מהממת, אני אוהבת איתה כלכך, אהבתי מאוד את היציאות שלנו ביחד, קמתי ולחדר כושר להתאמן בשביל לשכוח מעט, ראסל היה שמח אם אעשה ספורט לא רק מתי שהוא מבקש ממני, נכנסתי לחדר כושר ועליתי על ההליכון, רצתי במשך שעה כמעט וזה הסיח את דעתי לגמרי, עצרתי את ההליכון מתנשפת, זיעה נוטפת ממצחי, לקחתי מגבת ובקבוק מים, ושתיתי וניגבתי את הזיעה מפניי, ישבתי מעט על הרצפה לתת לעצמי לנוח, אחרי כמה דקות קמתי והמשכתי לרוץ עוד שעה בהליכון, עצרתי את ההליכון לקחתי את הבקבוק מים ושתיתי ממנו עוד, יצאתי לכיוון החדר שינה שלי, עליתי במדרגות מרגישה את הרגליים שלי רועדות, נכנסתי לחדר שינה והמשכתי למקלחת, הורדתי את בגדיי ונכנסתי להתקלח, סיבנתי את ראשי ואת גופי, עומדת מתחת למען נותנת להם לשטוף את הכל ממני, סיימתי להתקלח ולבשתי את השמלה אחרת, היו לה כתפיות דקות ממש כמו ספגטי, היא הגיעה לי מעט מעל הברך והייתה בצבע ורוד בייבי מסטן, ירדתי להכין לעצמי צהריים ולשכב בספה עוד פעם, החלטתי להכין סלט אז הוצאתי מהמקרר גמבה, מלפפון ועגבניה, חתכתי אותם קצוץ ושמתי בקערה, הוספתי מעט שמן זית לימון ומלח, לקחתי כף וערבבתי הכל, הלכתי לספה והמשכתי לראות את אותה סדרה שראיתי בבוקר.
