קמתי בבוקר והוא לא הופיע ליידי
הלכתי למקלחת וראיתי אותו שם מצחצח שיניים
חיבקתי אותו מאחורה וגופו החמים הרגיע אותי
"בוקר טוב מותק" הוא חייך אליי ואני חייכתי חזרה
"בוקר" עניתי ולקחתי את המברשת שיניים ומרחתי עליה מעט משחה
כשסיימנו הוא נשק לראשי וירד מטה ואני אחריו
בוא הגיש לי צלחת קטנה עם כמה ירקות שאני אוהבת וחביתה קטנה
"לא אמרת שאתה שורף חביתה?" שאלתי והבטתי באכול שמוגש על צלחתי
"למדתי מהטובה ביותר" הוא אמר והרגשתי דגדוגים בבטני
"תודה" אמרתי כשהבנתי את המשמעות לצלחת הקטנה
"אנחנו נעבור את זה יחד אני איתך לכל הדרך"
כל הדרך
אכלתי לאט ועשיתי את השתדלותי כדי לסיים את כל הצלחת ועשיתי את זה.
"אני גאה בך" שון משך אותי לחיבוק מנחם ואני הרגשתי עוצמתית יותר
אבל עדיין לא מספיק.
"שון אני" נעצרתי,לא מצאתי את המילים כדי להמשיך
"את?" הוא ניסה לגרום לי להמשיך אבל לא הצלחתי...
"לא מספיק" פלטתי והרכנתי את ראשי ופשוט התפללתי שלא יקח אותי למראה שוב...
"אני יודע מה נעשה" הוא הרים אותי ולקח אותי לחדרו
הוא פתח את הארון והוציא המון בגדים שלו
"הבטן שלך מפריעה לך?" הוא לחש באוזניי והנהנתי לחיוב
"אם תלבשי בגדים שענקיים עלייך אולי הם יעזרו לך לא לשים לב אליה" הוא אמר והרים חולצה אחת
"אוליי" עניתי והסתרתי את בטני
הוא התכופף והשאיר שביל נשיקות על בטני והסמקתי
לקחתי את חולצתו ולבשתי אותה הבטתי במראה והרגשתי
טוב יותר
הסתובבתי כדי להביט בו וראיתי נחת בפניו היפות
התקרבתי אליו ועמדתי על קצות האצבעות כדי להביט בו
"גם אני אוהב אותך" הוא השלים אותי ונשק לי נשיקה עדינה
"אני צריכה אותך" העברתי יד בשיערו
"אני צריך אותך כמו אוויר לנשימה" הוא הסניף ולאחר מכן נשק לצווארי
"אל תעזוב אותי" לחשתי על צווארו ברפרוף שפתיים
"לא אעזוב" אמר והרים את ראשי כדי להביט בו
"תבטיח" אמרתי וליטפתי את שפתיו עם אצבעותיי
"אני מבטיח" אמר ונשק לי
"רצית לנוח לא?" הוא שאל והנהנתי
הוא חייך אליי נשכב במיטה, פינה לי קצת מקום וסימן לי לבוא
באתי נשכבתי ליידו וחיבקתי אותו
"תודה שיש לי אותך" לחשתי על צווארו
"לא לא תודה לך,תודה לך על הזכות לקום בבוקר ולראות אותך כאן,ליידי" הוא נשק לראשי וכך נרדמנו.......
YOU ARE READING
אוייב אהוב🥀
Romanceהם לא רוצים אבל הם חייבים הם מתעבים אחד את השניה אבל הם חייבים מה יעלה בגורלם של מרלין ושל שון?
