כן,שון כבר עזר לי ודיבר איתי אבל עדיין אני מרגישה לא מספיק
"מרלין בואי לאכול!" שון קרא לי מלמטה
"לא רעבה" צעקתי חזרה ותוך שניות ספורות שון הופיע מולי
"מה?" הוא שאל שוב ואני הסמקתי מבושה
"אני לא-"
לא הספקתי לומר כלום והוא הצמיד אותי לחיבוק
הוא הרים אותי והעמיד אותי מול המראה בפעם התשיעית להיום
"אם אני אעשה את השיחה הזאת שוב אני אתחרפן" הוא התנשף על עורי ואני סגדתי למגעו החמים והמלטף.......
*
"זאת לא פעם הראשונה" עניתי לשון אחרי שתחקר אותי
"מה זאת אומרת" הוא שאל בהרמת גבה
"זה קרה לי גם שהייתי בת 15" הראתי לו את הצלקות שבידיי
"לא" הוא כיסה את עיניו
"לא לא לא לא לא!" הוא צרח וקם על רגליו
מיהרתי אחריו ניסיתי להדביק את קצבו אבל הייתי חלשה כל כך
"למה לא אמרת לי?" הוא שאל ודמעות איימו לפרוץ מעיניו החומות
"כי הייתי מכוערת" עניתי והרכנתי את ראשי כלפי מטה
הוא קם ובעט בקיר בחוזקה הרגשתי את כל הבית רועד.
הוא נכנס לשירותים וטרק אחריו את הדלת
"בבקשה אל תעשי לי את זה" קולו המסכן של שון אמר מהשירותים
"אני צריכה אותך" אמרתי לו וחיכיתי שיצא רציתי את מגעו,את אהבתו,את תשוקתו ובעצם כל מה שהוא רק יכול להציע
"בבקשה אל תעזוב אותי" ציירתי לב שקוף עם אצבעותיי על הדלת
"תתרחקי ממני מרלין" הוא ענה בבכי קל וליבי נשבר,נשבר לאלפי רסיסים קטנים ומזורגים
נכנסתי למיטה והתכסתי אמרתי לעצמי שאני אחכה שהוא יירגע
"אני כאן" לחשתי בתקווה שהוא שומע אותי אבל לא שמעתי כלום שמעתי רק את הרוח הנושבת מבחוץ
הענפים זזו והתנוענעו בקצב מסוים
ספרתי את השניות עד שנפלתי לשינה עמוקה...
*נקודת מבט שון"
היא חתכה את עצמה
היא הרעיבה את עצמה והכל בגללי
בגלל שהייתי עיוור כל כך
בגלל כל הבנות שהבאתי הביתה ולא ראיתי אותה...ורק אותה...
המחסור בשמחת חייה ירד ופחת עוד ועוד היא נהייתה חיוורת , ורזה כל כך אבל אני אעזור לה אני נשבע בכל היקר שלי שאעזור לה
דמיינתי אותה רצה בשדה חופשייה ויפייפיה כפי שהייתה תמיד
כפי שלימדה
אותי
אף פעם לא ראיתי אותה באור כזה תמיד היינו רבים ולא סבלנו אחד את השניה וששחזרתי תמונות שלנו יחד במוחי חיוך קטן עלה על שפתיי
יפיפייה שלי ורק שלי
נרגעתי מעט ויצאתי מהשירותים והיא שכבה במיטה חיוורת אבל עדיין שלווה ויפייפיה
התכופפתי כדי שאני אהיה בגובה המיטה כדי שאוכל לסרוק את פניה טוב יותר
קמתי והסתובבתי אבל היא תפסה בידיי
"תשאר אני צריכה אותך" היא לא שיחררה את ידי והרגשתי צביטה בליבי
הסנפתי את שיערה בריח הווניל...הריח שהשתוקקתי אליו מהרגע הראשון שפגשתי את זוג עיניה
מעולם לא שנאתי אותה
פשוט הכחשתי את אהבתי אליה
נשכבתי ליידה והצמדתי אותה אליי
כמה שיותר קרוב כדי להרגיש אותה כל חלק וחלק בה
העברתי את ידי בשיערה ואז היא הסתובבה כך שהיא מול פניי
הרגשתי את נשמיותיה על עורי ועורי סלד
היא נגעה בידי ושהרגישה בכך ציחקקה
"אז מסתבר שגם אני משפיעה על גופך" היא לחשה ואני התהפנטתי
בבקשה אל תעזבי אותי
אל תשאירי אותי לבד
אל תתני לי לעשות את זה בלעדייך
את הסיבה שאני קם בגללה בבוקר
למראה האישה שלי עומדת במטבח בבגדים לבנים כמלכה...
אל תפגעי בי
אני רוצה אותך
את מגעך
את האוויר לנשימה שלי
את האור בחיי
פשוט מושלמת
אני...אני אוהב אותך
YOU ARE READING
אוייב אהוב🥀
Romanceהם לא רוצים אבל הם חייבים הם מתעבים אחד את השניה אבל הם חייבים מה יעלה בגורלם של מרלין ושל שון?
