*כעבור שנה*
"וואו החולצה הזאת מהממת" הראתי את החולצה לאבי והיא הנהנה
"מיה מה את חושבת?" הראתי לה את את החולצה וגם והיא קיפצה
"וואו! היא תהיה מהממת עלייך!" היא לקחה אותה מידיי והתאימה מידות
"וואו תרגעי" אני ואבי צחקנו ומיה השתיקה אותנו
"זהו זה לכי תמדדי" היא הושיטה לי את החולצה ונכנסתי לתא המדידה המדדתי את החולצה ויצאתי מחוץ לתא המדידה כדי להביט במראה שממול
"למה היא כלכך רחבה?" שאלתי את עצמי ואז שמתי לב לרוכסן הקטן שמאחורה
"פאק אני לא מגיעה" אמרתי וחיפשתי בעיניי את מיה ואבי
"מרלין מוכרים כאן פיצה אנחנו קופצות לחנות רגע לקנות סבבה?" מיה שאלה במרץ
"כן ברור רק את יכולה רגע לע-"
"תודה ביי" היא רצה עם אבי מהחנות והשאירה אותי שם מסתבכת עם החולצה
"צריכה עזרה?" גבר חסון פנה אליי
"כן תודה" חייכתי והוא ניגש אל חולצתי
מגעו על עורי העביר בי צמרמורת מיוחדת כזאת שלא הרגשתי מימיי
סקרתי כל חלק וחלק בפניו ואז זה הכה בי
שון
הסתובבתי סיבוב חד כדי לסקור את פניו טוב יותר
"ש-שון?" כשהזכרתי את השם בוא פער את עיניו
"איך קראת לי?" הוא שאל והתקרב עד למרחק אפס
"שון זה אתה?" שאלתי שוב במתח
"מרלין שלי גם בעוד"
"מיליון שנות אור לא אפסיק לאהוב אותך" השלמתי אותו והבטתי בו לשניות אחדות
הוא הרים את גופי כך שרגליי סביבו הדוקות והתנפלתי על שפתיו המתוקות
"פאק" הוא לחש על שפתיי והכניס אותי לתא המדידה
"חשבתי שזה אבוד" הוא לחש וירד לעורפי בנשיקות עדינות אלו שחיכיתי להם כלכך הרבה זמן
נאנחתי מסיפוק ודמעה זלגה על לחיי
שון מיהר למחות אותה וחיבק אותי
"בבקשה תגידי את זה" הוא לחש לאוזניי והסניף את שיערי
"אני אוהבת אותך"
לא האמנתי שאצליח לכתוב עוד ספר....תודה רבה לכולכם אתם פשוט מדהימים אני מודה לכם על הכל וכלכך נהנתי לכתוב לכם הספר הבא הוא "לפגוע בה" אוהבת❤️❤️❤️❤️❤️
YOU ARE READING
אוייב אהוב🥀
Romanceהם לא רוצים אבל הם חייבים הם מתעבים אחד את השניה אבל הם חייבים מה יעלה בגורלם של מרלין ושל שון?
