כמות הסטרס שהייתה בגופי ברגע ששמעתי את המשפט הארור ההוא הייתי יכול להיות אבא?
"לא לא לא אני יכול להכנס אליה?" שאלתי את הרופא בלחץ והוא הנהן
נכנסתי לבפנים וברגע שהאחיות ראו אותי ניסו קצת להבליט את מה שאין להן
"אני נשוי עופו מכאן" אמרתי והן הרכינו את הראש ויצאו מהחדר
"רק את יכולה להיות יפה ושלווה כל כך" נישקתי את ידה הרפויה
"רק אתה יכול להיות מניאק חתיך" היא צחקקה בטשישות ונזכרתי באותו משפט שאמרה בחתונה שלנו
"כלבה" צחקתי וכך גם היא
היא התרוממה קצת ואחזה איפה שנדקרה
"מה קרה כאן איפה אני?" היא שאלה בבהלה והביטה סביבה
"נדקרת מותק" התקרבתי כדי לעזור לה
היא אחזה בידיי וניסתה לרדת מהמיטה
"לא לא לא" השכבתי אותה חזרה על המיטה והיא נאנחה ביאוש
"אבל אני רוצה נשיקה" היא התחילה לבכות ואני התגלגלתי מצחוק
"למה את בוכה?" שאלתי אותה תוך כדי שאני צוחק והיא בכתה עוד יותר
התקרבתי אליה ונישקתי אותה קלות על שפתיה
"אתה לא מבין הרגשתי רע כל השבוע" היא משכה באפה ונגבה את דמעותיה
"מה קרה?" התיישבתי לידה מנשק את ידה נשיקות עדינות
"כל השבוע הקאתי" היא נאנחה ואותי דקר המחשבה
התינוק שלנו!
"את היית בהריון" לחשתי לעצמי
"באמת?" היא שאלה בנחת
"באמת" נישקתי את שפתיה נשיקה עמוקה ונתתי לה להרדם
*
נכנסנו בפתח הדלת ךעם ראשונה אחרי ימים ארוכים בבית החולים
"אז אתה בעצם אומר שאני הייתי בהריון וליסה הרגה את התינוק שלי?" היא שאלה
"בידיוק" עניתי והרגשתי צביטה בליבי
"אוקיי" היא ענתה ברוגע אבל זה הרגיש כאילו שהיא רוצה להרוג משהו
כעבור שניות אחדות דמעות זלגו מעיניה הכחולות כים צלול.
"היא כל כך תשלם על זה!" היא צעקה בבכי מר
*נקודת מבט ליסה*
"אחות! הסתבכתי בצרות" צעקתי אל אחותי ונפלתי בתנופה על הספה
"מה עשית?" אחותי הגיחה מחדרה
"דקרתי א-" דפיקות בדלת קטעו את מילותיי
התהלכתי אל עבר בדלת וספרתי עד 3
"1...2...3" ופתחתי את הדלת.
"מי זאת?" קולה של אמא אחותי שאל מאחוריי
YOU ARE READING
אוייב אהוב🥀
Romanceהם לא רוצים אבל הם חייבים הם מתעבים אחד את השניה אבל הם חייבים מה יעלה בגורלם של מרלין ושל שון?
