"מרלין! מה שמת לי במיץ?" הוא נכנס לחדר מחזיק את בטנו
"מה קרה כואב לך?"
"את תשלמי על זה בחיי את תשלמי על זה" שון החזיק את בטנו ורץ חזרה לשירותים בעודי נקרעת מצחוק דווקא די משעשע להיות אישתו של שון קרי
כל היום בילתי במיטתי הנוחה חושבת על החיים
"שון!" צעקתי לעבר דלת המקלחת
"כן נחשה?!" הוא צעק גם הוא
"מה עם הטלפונים שלנו? אני עוד רגע גוססת"
"אני לא יודע "
"תגיד מה אתה עושה שם כלכך הרבה זמן?"
"משחק דוקים"
"ממתי לדוקים יש ריח מסריח?"
"עלית עליי"
*
"את מוכנה?" שון נכנס לחדרינו מסדר את העניבה שלו
"מוכנה למה? ולמה אתה לבוש ככה?" כל המשפחה שלנו מגיעה ואנחנו צריכים להיות מתוקתקים"
"אתה מתכוון המאפיה האיטלקית?"
"לא אני מתכוון המשפחה שלנו אני ואת לא רוצים להיות חלק מזה ואת יודעת את זה אז בישבילי הם משפחה ולא מעבר לזה"
"אם אתה אומר"
קמתי מהמיטה והוצאתי מחדר הארונות שמלה אדומה יפיפיה
"תקשיבי" הוא נעצר כשראה את שמלתי
"כן שון?"
"תקשיבי כולם חושבים שאנחנו זוג ושנינו יודעים שאנחנו לא רוצים את זה אבל אין ברירה חייבים להעמיד פנים שאנחנו זוג מאוהב וקיצ'י"
"זה כולל גם נשיקות?"
"לצערי כן"
"שיט"
"טוב אני אתאפר ואעשה שיער
התאפרתי קלות ואספתי את שיער לקוקו מתוח והוספתי סרט אדמדם
"מרלין! דופקים בדלת" הלכנו יד ביד לדלת ואני פתחתי אותה
"שלום לכם!" נכנסה אישה נראת בת 40 לגילה לחצה לי ולשון את היד"
"איזה זוג יפיפה"
הוא הביט בי ואני הבטתי בו הנהנתי לו ונישקתי אותו נשיקה עדינה על שפתיו
"מתוקים שלי כל כך מאוהבים" היא נכנסה לבפנים וחקרה את המקום
לחצנו את ידם של כל האורחים ולקחתי אותו לצד
"מה עכשיו?"
"עכשיו יושבים לאכול"
כולנו היתיישבנו בשולחן הגדול והרחב יותר ממה שאני ושון אוכלים בו כל בוקר
ולפתע באחד הכיסאות ראיתי נער בערך בגיל של שון וממש דומה לו אוליי אנסה לדבר איתו קצת
אני ושון ישבנו אחד על יד השניה בקצה השולחן וכולם ישבו סביבנו
"נו איך אתם מסתדרים?"
"בסדר"
"מה קרה רבתם?" אותה אחת שנכנסה ראשונה שאלה
"לא למה?"
"סתם מקודם הייתם כל כך מאוהבים"
הסתכלתי עליו בחיוך מתאמץ ונישקתי אותו
"אוווו" כל השולחן אמר פה אחד
"כאלה יפים ביחד" דוד שלי אמר
*
סיימנו לאכול וכולם הלכו והשאירו אותי ואת שון לבד
"איך את יודעת לנשק ככה?"
"קסם"
"תלמדי אותי"
"איך בידיוק?"
"תדגימי עליי"
"איכס לא"
"תגיד זה באמת עד כדי כך הפריע לך שכל שניה התנשקנו? זה לא באמת משנה אם עשינו את זה שם או אם נעשה את זה עכשיו חוץ מזה שזה בישבילך שיהיה לך כיף לפחות שאנחנו מתנשקים פעם באף פעם"
"צודק זאת באמת טרגדיה" גררתי אותו אחריי והושבתי אותו על המיטה התקרבי אליו עד שפנינו היו מרחק מילימטר
"אוקיי ככה האמת היא שהכל תלוי בבן אדם שאתה מנשק אותו"
"אתה בהתחלה נותן לו לעשות את התזוזה הראשונה של הנשיקה ואז אתה מזהה את הקצב שלו ואז אתה פשוט נכנס לקצב שלו"
"נראה לי שהבנתי"
"קדימה"
הצמדנו שפתיים ואני עשיתי את התזוזה הראשונה וככה הוא התחיל להסתגל לנשיקה ולהיות חלק ממנה
"יפה למדת מהר"
"תגידי התנשקת פעם עם משהו עם לשון?"
"ברור אני מומחית"
הוא הביט בי בחיוך אידיוטי
"טוב נו"
"אתם מתנשקים כרגיל וברגע שאתה רוצה להוסיף גם לשון אתה מחכה לרגע המתאים ואז פשוט מכניס אותה או שפשוט תדפוק בדלת"
"מה זאת אומרת לדפוק בדלת?"
"זאת אומרת כאילו לסמן לה שאתה מנסה להכנס"
"הבנתי"
"בוא" תפסתי אותו מהעניבה והצמדנו שפתיים בהתחלה התנשקנו כרגיל ואז כמו שאמרתי לו החדיר את לשונו לפי וזאת חד משמעית הנשיקה הטובה שהייתה לי
התנתקנו והבטנו אחד על השניה
"פאק איתך" הוא הצמיד את שפתינו חזרה וטרפנו אחד את השני
"למה אתה כזה" עליתי עליו
"אני שונא אותך כל כך"
"זה הדדי קרי"
YOU ARE READING
אוייב אהוב🥀
Romanceהם לא רוצים אבל הם חייבים הם מתעבים אחד את השניה אבל הם חייבים מה יעלה בגורלם של מרלין ושל שון?
