*נקודת מבט שון*
"מה!?" צעקתי על הקו השני בטלפון
"אין לנו זמן לדבר מחפשים אותה כרגע אז פאקינג תסתום תפה ותחביא אותה!" הקו השני שבטלפןן צעק עליי וניתק
למה מחפשים את מרלין שלי?
"שון!" מרלין צעקה בקול ילדותי
"כן" חייכתי חיוך מזויף כשהיא נכנסה למשרדי
"מתי נצא למועדון?" היא קיפצה
"לגבי זה..." "מה קרה?" היא שאלה ופניה נפולות
"אנחנו לא יוצאים היום" אמרתי והיא הייתה מבואסת ממש מבואסת
"אבל למה לא?" היא שאלה בקול עצוב
"אנחנו לא יכולים" אמרתי והתפללתי שהיא תרד מזה
"אז אני יכולה לצאת עם סופיה?"היא שאלה בהתחננות
"לא" עניתי ביובש והיא התחילה להתעצבן
"למה לא?!" היא הרימה את קולה
קמתי לעברה "כי אנחנו פאקינג לא יכולים!" צעקתי והיא נבהלה
"מה עובר עליך!?" היא צעקה חזרה "את לא תצעקי עליי!" " כן אני כן!" היא צעקה חזרה ודמעות הופיעו בעינייה
"צאי מכאן בבקשה" ניסיתי להרגע והיא יצאה בעצבים היא פשוט נודיניקית כל כך!
*
ישבנו בארוחת הערב והכל היה מוזר.....אף אחד לא דיבר עם אף אחד אף אחד לא יסתכל על אף אחד כאילו אנחנו 2 זרים
היא באה לקום אבל תפסתי בידה
"תשחרר אותי חמור!"
"אני לא רוצה להכאיב לך" אמרתי והיא השתנקה בהלם
"כדאי לך לעזוב אותי לפני שאני אצא מהדלת ולא אחזור לכאן בחיים" התעלמתי מדבריה וחיזקתי את אחיזתי בידה
"איייי!" היא צעקה והתיישבה
"לא כדאי לך להתעסק איתי,גם ככה עלית לי על העצבים" קמתי ממקומי והתקשרתי לשומרים ולעוזרות הבית
"עכשיו להגיע?" שאל אותי הקול בצד השני
"כן" עניתי חזרה וניתקתי
כעבור חצי שעה נכנסו השומרים וכעבור עוד כמה דקות נכנסו עוזרות הבית ואז האחד שהכי חיכיתי לו קרלוס הנהג שלי וגם חברי הטוב ביותר
"מה קורה אח?" הוא חיבק אותי חיבוק של בין חבר לחבר וחיבקתי חזרה וטפחתי על גבו
"בסדר איך אתה?" עניתי מצוברח והוא שם לב לזה
"אתה יכול לדבר איתי על הכל" הוא לחש לאוזניי וחייכתי חיוך קטן
"אתה רואה את הנחשה הזאת שיושבת בשולחן?" הוא הביט אל עבר מרלין והנהן
YOU ARE READING
אוייב אהוב🥀
Romanceהם לא רוצים אבל הם חייבים הם מתעבים אחד את השניה אבל הם חייבים מה יעלה בגורלם של מרלין ושל שון?
