חלק א׳ - שתי פרקים ברצף
קאלי
אני עומדת מול עשרה בגדי ים שסידרתי בקפדנות על המיטה שאוכל לבחור אחד מהם למסיבה הערב.
אני מתקשרת בוידיאו למיילי בתקווה שתעזור לי להחליט כי אני בן אדם שחצי מחייו חי בהתלבטויות.
״איזה מהם?״ אני שואלת ישר כשהיא עונה ומפנה את המצלמה אל המיטה.
״השחור, אני חייבת להיכנס לעבודה״ היא מאיצה אותי ומנתקת את השיחה.
אני מסתכלת על בגד הים השחור בריצוי ותולה אותו עם הקולב בידית הארון, השעה כבר שש בצהריים, ג׳קסון עדיין לא חזר מפגישה שהיתה לו פה במלון, קול הלך לישון לפני כמה שעות טובות ואני נשארתי בחדר.
קול היה קצר רוח היום כשהיינו במסעדה, הבנתי שהסיבה היא ג׳קסון כאשר הבטתי בעיניו לכן לא שאלתי.
אם יש משהו שאני לא מתערבת בו אף פעם זה הקשר של ג׳קסון וקול. מהרגע שפגשתי את שניהם לראשונה הבנתי הכל וקיבלתי את זה על עצמי.
אני מזהה את המצב בעיניים שלהם.
יש להם מבט ששמור לשניהם, מבט שאסור להתערב בו.
זה תמיד נפתר בלי מילים ורק הם יודעים לעשות את זה.
אני מתפללת בליבי שהם יצליחו לגשר עד הלילה כדי שאוכל באמת להנות.
״תשימי משהו מעל אם את רוצה לצאת מהדלת״ קולו של ג׳קסון מקפיץ אותי ממחשבותיי כשהוא צועד לעברי ומסתכל על בגד הים התלוי, אני נאנחת ומוציאה מהמזוודה את שמלת הבריכה שתכננתי ללבוש מעליו ומנופפת איתה בפניו.
ג׳קסון הסכים לבוא איתי למסיבת בריכה.
זה משהו שלא קרה ולא חשבתי שיקרה אף פעם.
לכן אני מקבלת כל מה שיגיד לי בהכנעה.
״תודה שאתה בא איתי״ אני אומרת ומתכוונת לכל מילה. הוא נושק לראשי בתגובה ללא מילים.
לג׳קסון תמיד היה קשה עם רגשות.
אני מרגישה שהוא אוהב אותי בכל חלק בגוף שלו, בהתנהגות, בדאגה ובאכפתיות ובכל דרך נוספת אפשרית.
למרות זאת, הוא אף פעם לא התבטא במילים
המילים אני אוהב אותך לא יצאו מפיו עדיין.
אני אשקר אם אגיד שלא היו זמנים שחיכיתי לזה בכל נפשי, היו תקופות שניסיתי להוציא לו את המשפט הזה מהפה בכוח, בכל מיני ניסיונות. בסופו של דבר הבנתי שזה הגבר שלי, אם הוא יגיד זה יהיה מדהים ואם לא, זה בסדר.
הוא עבר הרבה בחיים, יותר מכל בן אדם אחר, כל העבר שלו עיצב אותו למה שהוא היום.
הוא עבר שינוי משמעותי וראוי להערצה בשנים האחרונות אבל כנראה יש דברים שנחרטו יותר מידי חזק.
•••
אנחנו נכנסים שלושתינו לרחבת בריכה עצומה שנמצאת בצד הדרומי של ווגאס, היא שייכת לוילה של אחד העסקנים המוכרים באיזור, ג׳קסון מכיר אותו מקרוב. המסיבה הזו התפרסמה בכל מקום אפשרי. המוני אנשים מכל הסוגים מתהלכים ושוחים בלבוש מינימלי, אורות מהבהבים משתקפים בבריכה העמוסה עד אפס מקום.
אני מסתובבת לאחור, ג׳קסון וקול מאחורי, אני מרגישה את קול דרוך, מבטיו מצטלבים עם עיניו הכחולות של ג׳קסון כל כמה דקות. ג׳קסון לעומת זאת סורק את השטח בקפידה, מזהה עם מי יש לו עסק כמו בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו ביחד.
הוא לבוש בחולצת טישרט ממותגת שחורה ומכנסיים תואמות, הוא לא נראה כמו אחד שמגיע למסיבת בריכה, יותר כמו בעל המקום שיצא למרפסת ביתו.
אני מזהה בחורות שנועצות את מבטן בגבר שלי ואני לופטת את ידו של ג׳קסון כרמז לבעלות.
קול עוזב אותנו, הוא פושט מעליו את החולצה ונשאר עם בגד ים שחור, גופו מוצק וקעקועיו נוצצים כשהוא קופץ לבריכה בלי לחשוב פעמיים, אני מרגישה שאני נועצת את מבטי יותר מידי לכן אני מורידה את פניי לקרקע.
עד לפני שנה הייתי מרגישה בנוח לבהות בו כמה שעות טובות, הייתי צוחקת על היופי הנדיר שלו ועוקצת אותו על הבחורות והבחורים שהוא מביא אלינו הביתה, אך תמונות שלי ושל ג׳קסון מזדיינים למשמע צליליו רצות בראשי וזה הופך את כל הסיפור שלנו למערבולת.
״עאאא״ אני שומעת צעקה מאחוריי שגורמת לי לקפוא.
הקול של מיילי מפלח בין ההמולה שקוראת מסביבי, אני מסתובבת וזרועותיה של מיילי כבר מחבקות אותי בהתרגשות.
״מיילי פאק אני לא מאמינה שאת כאן״ אני צועקת בהתרגשות ובהלם. בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו.
אני לוקחת את ידה לעבר הבריכה אבל ידו של ג׳קסון תופסת אותי ומקרבת את אזני לפיו ״שלוש שעות מעכשיו יש לנו משהו לעשות, בלי שאלות תבואי אחריי״ הוא מורה לי ומשחרר אותי.
