המפלצת שלי

שבוע! (21)

סול רומנו ארונו

לפני ששכבתי פעם ראשונה חשבתי שזה משהו שאפשר להפסיק בשניה, כלומר שעם לא השכב שנה הכל היה טוב, אבל אני ואנטניו לא שכבנו שבוע וזה מרגיש כאלו לא שכבנו עשור. כל יום סיוט חדש וכל דבר מחרמן אני רק רוצה לגמור אבל גם זה בכלל. נשמע פתיחת דלת ואנטניו יצא מהמקלחת מגבת סביב מותניו ששכבנו זה היה מספק ומחרמן אבל עכשיו זה כמעט גורם לי לגמור. אני שונאת את התחרות הזאת אבל לא בלי לשכב עם עוד אישה.
ישבתי על המיטה לבשתי כותונת אדומה רגליי היו חשופות ושערי היה בשתי צמות.
"פאק למה היית צריכה להתלבש ככה?" שאל אנטניו ומבטו עובר על כולי שוב ושוב.
"למה אתה לא מתלבש?" שאלתי וזעם בקולי חרמנות באה עם זעם.
"אה אז את חרמנית אז תוותרי", "בחיים לא?!" עניתי בצעקה וגרמתי לו לצחוק.
"את ממש חרמנית אה?" אמר וחיוך מושלם על פניו, "וגם אתה לפי הזיקפה" החזרתי וחיוך על פניו נפל. "כן, אבל אני לא ישבר נשכב רק עם עוד אישה לא גבר" הכריז וזעם נשמע גם בקולו, "ואני לא רוצה עם אישה!" החזרתי רק בצעקה והיא התיישבה על המיטה עם מגבת ובצבץ לו קצת מה שגרם לי ממש להתרטב. "אני ינצח ואתה תפסיד",
"כן מה שתגידי" אמר ואני קמתי במהירות ויצאתי מהחדר לכיוון החדר של אדלה יש לי תוכנית מעולה..

"אדלי?" שאלתי שנכנסתי לחדרה שאדלה רואה אותה יושבת ומתכתבת בטלפון ומתפוצצת מצחוק. "אה היי סול" אמרה באיחור כי כבר התיישבתי על קצה המיטה.
"אני יכולה טובה?" שאלתי והיא הרימה גבות כתבה משהו בטלפון ואז שמה אותו על המיטה ועברה לישיבה מזרחית מולי.
"איך אני גורמת לאנטניו לשכב איתי גם שהוא לא רוצה כאלו משהו שישבור אותו" הסברתי והיא חייכה, "זה קשור לתחרות?" הנהנתי לחיוב והיא קמה מהמיטה מתקדמת לכיוון הארון שלה.
"צריך משהו סקסי אבל כאלו עדין יחסית כי הוא יכול להגיד על זה משהו" הסבירה ועבר בין שלל הבגדים ואני אחריה.
"אולי תחפוש-", "רגע יש לי רעיון מדהים".
היא רצה לאיזה חלק אחורי בארון והתחילה לחפש משהו, "כן מה?" שאלתי נעמדת מאחוריה מנסה לראות מהיא מחפשת.
"הנה זה" אמרה ושלפה שמלת תחרה שקופה בצבע ורוד ביבי, "חושפת הכל ומגרה מאוד רק אל תלבשי כולם למטה ותעשי כאלו את חושבת שזה לא שקוף" הסבירה וקרצה לי גרמה לי לצחוק, "אבל כדאי שתלבשי אותה בחדר למה היא ממש שקופה" הנהנתי והלכתי לכיוון החדר זה הזמן לגרות אותו, אסור לי לגעת במין שלו ואסור לי לגיד דברים מיניים נראלי הצליח אלו היו החוקים שבחרנו.

נכנסתי לחדר לאחר שלבשתי את השמלה ומתחת לא לבשתי כלום ככה שזה ממש חשוף רואים ממש הכל והיא גם ממש קצרה. אנטניו ישב על מיטה ללא חולצה לבש משקפיים שממש הפכו אותו לסקסי, הוא כתב משהו במחשב הנייד שלו בזמן הטלוויזיה הייתה מודלקת.
מטרה לבוא לשבת לידו ולקחת את השלט ולהיות בטלוויזיה, זה נשמע פעולה פשוט שבכלל לא מינית אבל אני יהפוך אותה לממש מינית.
סגרתי את הדלת גורמת לאנטניו להרים את מבטו במהירות לכיוון שלי מאינסטינקט,
פיו נפער ממבטו על השמלה וזקפה הופיעה במהירות חיוך נפרש על פניו כאלו הוא הבין אבל הוא לא. "כן מה זה?" שאל ואני הרמתי גבות להצגה של בלבול, "מה מה זה?" שאלתי מתקדמת לכיוון המראה כאלו להתעסק עם השער שלי והמשיך לפתות אותו. "השמלה המאוד צנועה הזאת" הסביר ובלעה את הרוק שלו, "כן אהבת היא מאוד צנועה היא לא ממש חשופה כזאת הבעיה שהיא כאלו קצת קצרה אבל זהו" עניתי ומבטו נהיה מבולבל, חלק אחד מתחיל.
"את צוחקת עליי זה אמור להיות צנוע ולא חשוף?" שאל והוריד את המחשב מהאגן שלו. "אני לא צוחקת אני אומרת אני לא מבינה אתה מרכיב משקפיים ואתה עדיין לא רואה?" החזרתי והלסת שלו התחילה לרעוד מזעם. אוי כמה עצבני וחרמן הוא תרגיש מזה. "את עושה לי בכוונה?" שאל ואני הרמתי גבה לשאלה שלו, איזה שחקנית טובה אני שזה מדהים.
"לא כל חיי סובבים סביב אנטניו רומנו" הסברתי אוספת את שער בשתי צמות גמו בהתחלה. "טעות הם כן" אמר בזעם ונעמד לידי. "ולדעתי את עושה את זה בשביל לחרמן אותי ולשבור אותי", "שתדעי זה מחרמן אבל לא מצליח" לחש באוזני והתקדם חזרה לכיוון המיטה.
"מה שמצליח לחרמן אותך זאת שמלה צנועה אתה מדרדר אנטניו, אבל תזכור אתה תמיד יכול להפסיד ולהשכיב אותי" מלמלתי והוא חבט בריצפה בכוח עם רגלו.
"ואז נשכב עם עוד גבר" מלמל בזעם לעצמו ונאנחתי. "אבל אני לא רוצה לשכב עם עוד אישה שתקח אותך ממני עם הגוף המושלם שלה כי בקרוב הולכת להיות ל-" לא הצלחתי לסיים את המשפט וכבר הוא ריסק את שפתיו על שלי דחף אותי אחורה על השידה ומצץ את הלשון כאלו חיו תלועים בזה.
"תקשיבי סול אני בחיים לא יחליף אותך נכנסת לחיי לפני זמן קצר ומאז אתהבתי בך אף אחת לא תיכנס ללב שלי כמוך" מלמל בין האנחות והנשיקות שלו, חיוך נפרש על פניי הוא באמת חושב ככה עליי.
"אני רוצה שנפסיק את התחרות זה לא טוב בשביל אף אחד מאיתנו" מלמל ואני דחפתי אותו אחורה, "אתה אומר את זה כי הפסדתה" אמרתי והוא צחק והעביר חלק משערי אחורה לאחורי אוזני.
"אני אף פעם לא מפסיד אני תמיד מנצח" אמר ומיידי ריסק את שפתנו שוב.
דחפתי אותו כיוון המיטה בזמן ששננו עוד מתמזמזים, זרקתי אותו על המיטה ועליתי מעליו. "זה נוף שאני אוהב", "גם אני" עניתי וחזרנו להתמזמז.

"אז ידעת מה את לובשת?" אמר אנטניו בזמן שליטף את הכתף שלי בעדינות, שננו היינו ערומים אני שכבתי על החזה החשוף של אנטניו. "ברור" עניתי והוא צחק "זה היה ידוע לי" הוא הסתכל לתוך עייני ואני לגם לשלו.
"אני אוהבת אותך" מלמלתי והא חייך "גם אני" ענה ואני התפוצצתי מצחוק,
"אתה אוהב את עצמך?" שאלתי והוא הבין מה הוא אמר הוא מיהר לתקן, "גם, טבל בעיקר אותך" אמר וריסקתי את שפתנו אחת על השניה, אני אוהבת אותו מאוד אבל מאוד מוזר לי זה קרה כל כך מהר זה בכלל הגיוני ויש לי הרגשה ממש רעה כאלו זאת רק ההתחלה של אסון גדול במיוחד.