המפלצת שלי

מזל טוב לי (25)

מחשבות רצות וגם אני, רץ לעבר הרעש וסיום החרא הזה שנקרא 'הבוס בגדול',
"מתי החתונה?" שאלה אדלה את רוברטו והוא נאנח, "כנראה בסוף החופש" אמר והסתכל עליי במבט של רחמים? הם נפגשו פעם אחת וזה היה בארוע זהו למה הוא כבר במבט רחמים? התעלמתי מזה וקמתי מהישיבה השפופה שהייתי באה מאחורי מבנה קטן. "טוב בואו נצא" אמרתי והתקדמתי בצעדים שקטים בעורך המסדרון, נשמעו נשימות באורכו וסימנתי לחיילי להתקדם ולהוריד את כולם.
הם הורידו אותם והביאו לי חייל אחד,
"איפה הוא?!" שאלתי בזעם את הבחור המפוחד בזמן שתפסתי בחולצתו.
"לא הוכל להגיד לך" ענה לי בגמגום שגרם לי לחייך, "יואלה באמת?" אמרתי ויריתי בו בראש. התקדמנו בשקט ונהיה מזה מעצבן,
השקט הזה כל כך מעצבן אותי. נאנחתי שהגענו לדלת לאחר הליכה רבה במסדרון ארוך ומעצבן. לפני שפתחתי מרקוס עצר אותי כאלו מרגיש שיש שם משהו, "מה?" שאלתי שהוא הרחיק אותי מהדלת והוא מתקרה עליה עכשיו, "מרקוס?" שאלתי שהוא פתח את הדלת במהירות זרק לשמה רימון וסגר אותה מתרחק במהירות לכיוון שלי. לאחר הפיצוץ המחריש אוזניים נכנסנו באיטיות ובשקט, חיילי נכנסנו ראשונים וסרקו תסביבה. "רואה" ענה מרקוס לשאלה הקודמת שלי ומסמן על שלל הגופות שפוזרו, "מרגיש לי שהראש שלך לא פה, אם הוא היה פה הייתה חושב על זה" הוסיף ואני נאנחתי כתגובה. "המחשבות על סול והילדים בראש שלי שלא הוכל להגן עליהם" עניתי הוא אחז את הכתף שלי, "תרוקן את הראש זה הדבר הטוב ביותר עכשיו ילד היום הולדת" אמר בזלזול ואני חייכתי לתשובות והמשכנו ללכת.

הגענו לחלל גדול ומוכר כאן סול תקפה אותנו, רק שהפעם נשמעו ראשים מחרישי אוזניים מהקירות. "נפלתם למלכודת" אמר קול זחוח ומגעיל מהרמקולים, "אתה הבוס?" שאלתי והוא גיחח, "תוכל לקרוא לי בן-אל" אמר וכבר דמיינתי את החיוך שלו. "נרקיסיסט" מלמלה אדלה לידי ואני נתתי לה כפאה בראש. "בכל מקרה נפלתם למלכודת" אמר ונשמע שהוא נתן מחיאת כף, בשניה אורות עגולים הופיעו מאזורים ליד הקירות הרועשים. "תכיר את הרובוטים החמודים שלי" אמר בזלזול ובאותו זמן הרובוטים התקרבו עלינו. "תהנו למות, בכלל זאת עם למות אז למות על ידי רובוטים חדשניים" אמר וקולו נעלם מהרמקולים.
"טוב תהיו מוכנים" אמרתי והוצאתי את הסכין וביד השניה אקדח, "זה לא מה שיעזור פה" אמר מרקוס ובלע רוק, "צריך לגרום להם להתנגש אחד בשני" הסביר ושפשף את המצח שלו. "שמעתם אותו!" צעקתי לחיילי והם נעמדו סביבנו.
לאחר הרבה ניסיונות כלושים והרבה פצועים ומתים, נעמד מולי רובוט שסימן אותי כמטרה. לפי מרקוס לאף רובוט לא היה שליטה לשלוט בשינוי מהיר של כיוון.
"אוקיי" מלמלתי ובעייני חיפשתי משהו אחר שרובוט אחריו. "רוברטו!" צעקתי לאחי שרובוט אחריו, הוא שם לב עליי והתקדם לכיוון שלי, בנתיים התחלתי לרוץ לכיוון שלו והרובוט אחרי. לאחר שהיינו מספיק קרובים בשביל שהרובוטים יעבדו שליטה סימנתי לו עם הראש לפנות והוא עשה זאת, קפצנו הרחק בשביל לא להיפגע מההלם של הדבר הזה. התרסקנו על הריצפה הראש שלי כאב בטרוף ובדבר היחיד שראיתי זה עשן ואש.