המפלצת שלי

החצי (24)

סול ארונו רומנו חודש חמישי

חודש חמישי מה אני יכולה לספר על החודש הזה בעיקר שאת עם שלישיה, אחד את מרגישה בסוף אבל את רק בחצי.
אני יושבת על הספה בקושי מצליחה לקום בוהה בחצר שנראת מוכנה לתקופת הקיץ הקרובה. "סול!" צעקה אדלה מהמסדרון ובאה עליי בריצה, "אנטניו מחר יום הולדת" אמרה בלא ברור בגלל הריצה, פאק לאנטניו יש מחר יום הולדת! "מה?!" שאלתי והיא הנהנה. "טוב שנזכרתן אמרנו לכן לפני חודש" אמר מרקוס שאחז בארגז ולידו רובי שמחזיק את סרבלה על ידיו.
"מה זה מתנה?" שאלה אדלה ואני הפסקתי להסתכל על סרבלה שלבושה בשמלה אדומה עם פרחים. "כן והיא ממני רובי וסרבלה", "לא תכניסו אותנו גם" אמרה אדלה והתקרבה לאחיה וזה לא הזיז לו.
"אולי אותך אדלה אבל סול את אישתו את חייבת לקנות לו משהו", "ולפתות אותו לא יעזור לך כי את בקושי עומדת" הוסיפה אדלה ואני גילגלתי עיינים.
"בסדר אני הלך" אמרתי וניסיתי לקום אבל לא צלחתי, אני בחיים לא הצליח לקום.
"אמרתי לכם לעזוב את היום הולדת שלי כי את המתנה שלי הקבל מסול עוד ארבע חודשים" אמר אנטניו שהגיע מכיוון חדר הכושר ללא חולצה ומכנס קצר.
"אני שונאת להיות בהריון" מלמלתי לעצמי שהסתכלתי על גופו והרגשתי כאלו גמרתי עשר פעמיים. "אני מצטרפת למתנה של סול זה הרבה יותר טוב" אמרה אדלה ועברה לעמוד לידי, "את מצטרפת לגידול התינוקות בבטן?" שאלתי והיא הנידה, "תאמת יש לי אחלה רעיון למתנה שתיתני" אמר אנטניו ואדלה סימנה לו להמשיך.
"תהיא בייביסיטר לילדים" אמר ואני הנידה במהירות, "אין מצב אני לא סובלת ילדים הם כאלה איכ, המנוזלים ומגילים ושמנים" אמרה ועשתה פרצוף נגעל.
"ואם אני ירצה כאלו אני יאמץ" הוסיפה ואני זרקתי עליה כרית, "סתמי!" צעקתי עליה והתפוצצתי מצחוק ובאותו זמן הייתי עצבנית, אני סובלת את האחיינים שלה בבטני והיא יורדת עליי.
"יואי את חייבת לעשות רגליים" אמרה וחטפה עוד כרית בפנים, "זה בסדר אני יעזור  לך" אמרה ונתנה לי את ידה ועלינו למעלה.
נכנסנו לשרותים וישבתי על האסלה והיא חיפשה בארון כנראה סכין גילוח.
"רוצה שעווה?" שאלה ואני הנדתי, "נו סול את כבר סובלת אז לפחות תיסבלי שהוריד לך שערות" אמרה ואני גילגלתי עיינים ונתתי לה את רגלי. היא שמה את החומר ואז את הנייר, "כדאי לך להחזיק במשהו" בלי עזרה היא תלשה את זה וכאב צורב הגיע בשניות.
"אדלה!" צעקתי עליה שהיא כבר שמה את השני ואז תלשה גם אותו גרמה לי לצרוח,
"נראלי אני גורמת לך לצרוח יותר מאנטניו" אמרה בציניות ותלשה את השלישי.
אחרי סיוט מגהנום שבראש שלו עמדה השטן אדלה יכולתי לנשום סוף סוף אחרי שהגרון שלי מת. "איזה מושלמת אני" אמרה והסתכלה על אמרה סידרה את השער שלה לצד, "את מושלמת אבל שטן" עניתי לה והיא צחקה קמתי מהאסלה ויצאתי מהשרותים מתקדמת למקום אהוב עליי בחדר, הפוף שלי. נפלתי עליו בעדינות שידיעה שלא הוכל לקום בקרוב אז בוא ננצל את זה, "והנה חזרת בטטה" אמרה אדלה שיצא מהשרותים והתיישבה על הריצפה לידי.
ישבנו שם מסתכלות על הטלוויזיה מהופנתות כאלו אנחנו זומביות.
"אדלה בואי" אמר קולו של אנטניו ואנטניו עצמו נשען על משקוף הדלת. "אז היום? אבל מחר-" אנטניו הניד ולא נתן לאדלה לשים את המשפט היא קמה מהריצפה והתקדמה החוצה בזמן שאנטניו עושה תפעולה ההפוכה ובא אליי.
"מצטער אבל אני חייב ללכת ניפגש מחר מפתח סול שלי" אמר והרים אותי על ידיו בצורת כלה והעביר אותי למיטה, אני אוהבת שהוא קורא לי מפתח סול שלו זה גורם לי ריגושים. "לאן אתה הולך?" שאלתי והוא נאנח, "רק למשימה קטנה נחזור מחר" הסביר והעביר את ידו על הלחי שלי.

אנטניו הלך וקח גם אחיו וחצי צבא אני נשארתי עם ארבעת הכלבים ובנהים אהוב עליי מריו, שניחם אותי כל הלילה, הרגשתי שהוא עובר ממש לאט לא הצלחתי לעצום עיין הלחץ רק גבר כל שעה.
"גם אתה מתוסכל?" שאלתי את מריו שהרגשתי שהוא זז מתחת לזרוע שלי,
הוא נבח כאלו הוא ענה לי ואני ליטפתי את הפרווה הנעימה שלו. "זה רק שניינו עכשיו, טוב תאמת חמישתנו אני שווה לארבע אנשים" אמרתי לכלב שבוהה בי כאלו הוא מסתכל עליי. לילה הזה לא עובר אני רק שומעת צלילים בתקווה שאחד מהם היה פתיחת דלת שהוכל לקפוץ מהמיטה לכיוון שלהם. הבנתי שכבר לא הוכל לישון אז קמתי מהמיטה יוצאת מהחדר בשקט ויורדת המדרגות בעדינות בכל זאת אדם שווה לארבע. "שמעתי שזאת משימה מאוד קשה וקאפו ביקש מאיתנו שעם יקרה לו משהו להגן על אישתו" אמר אחש החיילים ששמרו במטבח לחברו, "טוב הוא ממש מאוהב רק שיריבים שלו לא ישתמשו בזה נגדו" ענה לו חברו ששתה מפחית. "היא גם בהריון עם שלישיה ונראת טוב" אמר אותו קול של השני ואני החזקתי את מריו מלהיכנס. "היא של הקאפו צריך לכבד אותה" אמר החייל הראשון ונשמע זעם בקולו, "אל תדאג היא לא תספר לו עם רק נגע" אמר החייל השני וזעם התחיל להופיע המחשבות שלי.
"לדעתי אני חושבת שלא תיגע בי" אמרתי ונכנסתי למטבח תופסת את המבטים של שניהם. "גברת סול סליחה" מלמל החייל הראשון והזיהיתי לפי קולו והשני רק ירק.
"מי את חושבת שאת?" שאל החייל התקדם לכיוון שלי, "אישתו של הקאפו אתה אמרת את זה" עניתי ותפסתי את הסכין שלי אני מסתובבת איתה תמיד, הרגשתי שמריו הולך מאחורי מוכן לקפוץ עליו.
"את ממש לא מפחידה אותי" אמר בזלזול ואני גחחתי, "וטוב שכך אני אוהבת את גורם ההפתעה" עניתי לו והוא נהיה בשוק.
קפצתי עליו עם הסכין פוגעת בכתף שלו הוא צרח צעקה הומללה בזמן שבעטתי בו בבטן והוא עף אחורה פוגע בשיש וצועק מהפגיעה. "תיקח אותו החוצה ושלא יחזור" אמרתי לחייל הראשון הוא נהנהן ויצא עם החייל החרא. איזה לילה מוזר ועצוב מתיי תחזור אנטניו?