ג'וליאן
"ג'וליאן, אתה צריך לקחת את לונה ותום לגן!" אמרה אמא בקול.
לונה ותום היו האחים שלי, לונה בת 5 ותום בן 3.
"אני בא," אמרתי באנחה וקמתי מהמיטה. שמתי חולצה שחורה מאולתרת ומכנסי ג'ינס וסירקתי את שיערי החום.
יצאתי מהבית ונכנסתי למתחם הגנים, שבו נמצאו רוב הגנים באזור, אז יצא שהגן של תום והגן של לונה צמודים אחד לשני וזה חסך לי הליכה.
"ביי תום, ביי לונה," נופפתי בידי כשהתרחקתי מהמתחם.
"ביי ג'וליאן!" צעקו שניהם במקהלה.
יצאתי מהשער ולאחר הליכה קצרה הבחנתי בנערה רועדת עומדת ליד בית עצום.
הנערה נראתה בערך בת גילי, והיא נראתה מאוד לחוצה אז החלטתי להתקרב ולראות מה קרה לה.
הנערה הייתה בעלת עיניי טורקיז ושיער חום גלי ובהיר.
התקרבתי אליה וראיתי עגלי זיעה קטנים על מצחה. העמידה שלה לא נראתה מי יודע מה יציבה.
"את בסדר?" שאלתי, "אני לא אפגע בך," מיהרתי להוסיף כשראיתי אותה נרתעת.
שמתי את ידי על גבה והתחלתי לצעוד איתה לכיוון אחד הספסלים שהוצבו ברחוב.
"הנה, תשבי," אמרתי והתיישבתי על הספסל. היא התיישבה ליידי.
"רוצה מים?" שאלתי, "לא שתיתי מהם," הוספתי. היא הנהנה. נתתי לה את הבקבוק והיא לגמה בזהירות.
כשהיא סיימה לשתות, אמרתי בחיוך, "קוראים לי ג'וליאן," הנערה חייכה אליי בחזרה. "תודה על המים, ועל... שעזרת לי," אמרה ברעד, "אני לפעמים... חווה התקפים כאלו, זה לא קרה לי כבר הרבה זמן, אז לא הייתי מוכנה לזה," אני לא באמת יודע מה לעשות כשמישהו חווה התקף חרדה, אבל ניסיתי לעזור.
השתרר שקט לכמה שניות, ואז לדקה, ואז שתיים.
החלטתי לשבור את הדממה המעיקה ושאלתי, "יש סיבה שקיבלת את ההתקף חרדה?" היא לא ענתה, אלא רק הסתכלה על האדמה. מה זאת השאלה המטומטמת הזאת?! מי שואל שאלה כזאת?! חשבתי בכעס, "מצטער, לא התכוונתי... את לא חייבת להגיד לי אם את לא רוצה," מיהרתי להגיד. לא רציתי לגרום לה להרגיש לא בנוח. הנערה לא זעה והמשיכה לבהות במדרכה במבט חלול. עוד שקט, דממה מביכה, ואז רטט הטלפון מתוך מכנסי הג'ינס שלי, אמא סימסה לי- כמובן.
אמא: איפה אתה? אתה בא הביתה?
ג'וליאן: אני בדרך הביתה, אמא.
אמא: למה העיכוב? תחזור מהר.
ג'וליאן: טוב, ביי אמא.
"את מרגישה יותר טוב?" שאלתי והחזרתי את הטלפון לכיסי. "כן. תודה לך," היא ענתה בביישנות. "ללוות אותך הביתה?" שאלתי. "הו, לא, תודה, אני מסתדרת." ענתה. שנינו קמנו מהספסל. "בטוחה?" שאלתי לייתר ביטחון. "כן," היא ענתה בחצי חיוך. היא פנתה ימינה, ואני עמדתי דומם למשך כמה שניות ובדקתי שהכל בסדר ושהיא מצליחה להגיע לבייתה. אחרי שראיתי אותה נכנסת לבית הגדול, פניתי לביתי. משהו עדיין הטריד אותי, אבל לא הצלחתי להבין מה.
ואז נפל לי האסימון.
שיט, שכחתי לשאול מה שמה.
YOU ARE READING
חוטים של גורל
Fantasyהגורל הוא דבר מסובך, ואפילו יותר כאשר מתלווים אליו האהבה, הסודות וההרפתקאות. ג'וליאן פוגש בנערה מסתורית, כעת הוא מנסה לברר מי היא למה היא מוכרת לו כל כך, ומדוע היא לא יוצאת לו מהראש? הרגשות שלו כלפיה מתחזקים כאשר הם לומדים להכיר, אך כאשר אחיו הגדול...
