פרק 10

105 14 11
                                    

ג'וליאן

התעוררתי בבהלה. "זה היה רק סיוט!" לחשתי לעצמי בחשכה, נוטף זיעה ומתנשף. פתאום שמעתי צלצול. ביפ, ביפ, ביפ.... זה היה השעון המעורר. הושטתי יד כדי לעצור את הצפצוף המטריד אבל ממש שבריר שניה לפני שנגעתי בו, הצפצוף נעצר. שמעתי קול נשי מזמר, "ג'וליאןןן! הגיע הזמן לקוםםםם!"
מי זאת? חשבתי. קמתי מהמיטה שבה שכבתי, והבנתי שזו לא המיטה שלי... זו לא המיטה שלי... זה לא החדר שלי.... לבי התחיל לפעום בפראות. יצאתי מהחדר הזר, וראיתי אישה עומדת במטבח ועם הגב אליי. התחלתי להילחץ. לא ידעתי מה לעשות... האם לברוח? האישה נראתה די נחמדה... בטיפשותי, בלי לחשוב יותר מדי נגעתי בעדינות בגבה של האישה. היא הסתובבה וחייכה לעברי חיוך גדול ומטריד. היו לה פנים לבנות כמעט לגמרי, עיניים גדולות וכחולות כקרח ושיניים לבנות ובוהקות. כבר חשבתי לברוח, אבל היא אמרה בקול ידידותי וחורק, "גוליאן! טוב שבאת! חיכיתי הרבה זמן..." החיוך הזחוח והמטריד הפך לאט לאט לפרצוף מיוסר וכואב. לאט לאט פניה השתנו, הפכו לפנים מוכרות מאוד...
הפנים של קלואי.
עיניי הטורקיז המדהימות שלה נצצו. היא התפתלה מולי ונראתה מיוסרת עד שלבסוף צנחה על רצפת המטבח.
היא פלטה אנחה חלושה.
רציתי לעזור לה, אבל לא יכולתי. קפאתי במקומי ללא יכולת לזוז.

חוטים של גורלWhere stories live. Discover now