קלואי
הלב שלי פעם בעוצמה כשג'וליאן ואני בהינו בתמונות המטרידות בספר המסתורי ההוא. בהיתי בדימויים שלנו, שהיו מעוותים בדרכים שהרגישו מוכרות וזרות כאחד.
כשג'וליאן הפך את הדף, תמונות נוספות התגלו. ג'וליאן ואני בסצנות שונות שנראו בלתי אפשריות אך אמיתיות בצורה מוזרה. בתמונה אחת, עמדנו בשדה של פרחים, ידינו מושטות זו אל זו על רקע של צבעים מתערבלים. באחרת, ישבנו ליד אח מתפצפצת, אבודים בשיחה שלא יכלנו לשמוע.
"ג'וליאן?" לחשתי, "מה אתה חושב שזה?" הוא נראה מבולבל, כאילו גם הוא לא יודע מה הולך שם.
"אני לא יודע, קלואי. אבל זה מרגיש... חשוב," הוא ענה, ועיניו מחפשות בעיניי תשובות שלא היו לי.
ככל שהמשכנו לדפדף בין הדפים, התמונות הפכו למוזרות, אבל אמיתיות יותר. ג'וליאן ואני כאנשים שונים, בזמנים שונים, אך תמיד ביחד. נראה היה שהספר מספר סיפור. סיפור שהרגיש כאילו הוא שייך לנו, אבל נכתב בצורה שלא הצלחנו לפענח.
לפתע, כאב חד הכה בראשי וגרם לי למעוד. ג'וליאן הושיט את ידו לייצב אותי, דאגה חרוטה על פניו.
"קלואי, את בסדר?" הוא שאל, קולו מלא בדאגה.
"אני... אני לא יודעת," גמגמתי, מנסה לעצור את גל הסחרחורת הפתאומי. "משהו... משהו מנסה לעצור אותנו מלהבין את כל זה."
לפני שג'וליאן הספיק להגיב, הכתובות על הקיר החלו להאיר שוב, והטילו אור מפחיד ברחבי החדר. נדמה היה שהמילים פועמות בחיים משלהן, כאילו דוחקות בנו לשים לב.
"העבר תמיד חוזר על עצמו רק בצורות שונות..." לחשתי, והמילים הדהדו בתוכי.
YOU ARE READING
חוטים של גורל
Fantasyהגורל הוא דבר מסובך, ואפילו יותר כאשר מתלווים אליו האהבה, הסודות וההרפתקאות. ג'וליאן פוגש בנערה מסתורית, כעת הוא מנסה לברר מי היא למה היא מוכרת לו כל כך, ומדוע היא לא יוצאת לו מהראש? הרגשות שלו כלפיה מתחזקים כאשר הם לומדים להכיר, אך כאשר אחיו הגדול...
