כשנפגשנו שוב {2}

חלק 11

הפרק לא עלה, רק עכשיו הצלחתי לעלות אבל הבטחתי פרק וקיימתי. חברים זה הפרק שחיכתם לוו❤❤

ג'ון

פאק. שרה עומדת מולי עכשיו. למה פאקינג שרה שלי עומדת מולי עכשיו?!. פאק , לוק אמר שזואי ואחותה שרה באות לישון פה היום. איזה מפגר אני אלוהים!. הייתי צריך להבין שזה לא צירוף מקרים שקוראים לה גם שרה., לעזאזל. מה אני עושה עכשיו? פאק אבל כמה שהיא יפה במציאות, דביל תעזוב את זה עכשיו, היא יודעת? לשאול אותה?, את האמת מה אני ישאל 'תגידי את יודעת שאני זה זה שאת מדברת איתו כבר חודש בערך באינסטגרם, אה ואני גם האח של חבר של אחותך, הפתעה'. שמתי לב שהיא בהתה בי כמה שניות, אני רוצה לטעום את השפתיים שלה עכשיו, להתנפל עליה ולנשוך את השפתיים המתוקות האלה. "מה אתה עושה פה?" גיחכתי למשמע הבהלה בעיניה "אני גר פה" היא התרחקה לאחור ואני רק התקרבתי אליה "גר פה?" הנהנתי "אני ג'ון האח הקטן של לוק" היא נרגעה קצת "אה אני שרה אחות של זואי" אני יודע יפה שלי אני יודע "לוק אמר לי שאני אמורה לישון פה היום, לא ידעתי שאתה גם פה" חייכתי חיוך קטן "החדר שלי בשיפוצים אז אני פה" "הבנתי" היא העבירה את מבטה על המגבת שנחה על מותניי. "אני אלך להתלבש תחכי פה" היא הנהנה וחייכה . החיוך שלה, וואו. אפשר להתמכר לחיוך? אז כן. אני מכור לחיוך שלה. כל כך מתוקה שהיא מחייכת, שתי גומות עמוקות מופיעות בצידיי פיה. אלוהים היא יכולה להרוג עם החיוך הזה. נכנסתי שוב לחדר האמבטיה ושמתי מהר תחתונים מכנס קצת שחור ופוטר. העברתי בשיערי הרטוב את ידי כמה פעמים וסידרתי אותו שמתי דורדוראנט ובושם. הרמתי את הטלפון והחלטתי לכתוב לה, זאת אומרת אני מהאינסטגרם לא אני שהיא הכירה ליפני 5 דקות

אני: אני לא באמת בא את יודעת

היא: אני יודעת, לא חשבתי שבאמת תבוא

אני: היית רוצה שאני יבוא?

היא: לא

אני: שקרנית

שמעתי צחקוק קטן מהחדר. היא צוחקת בגללי, טוב.. בגללי האחר

אני: אני יודע שאת אובססיבית אליי אל תשקרי

היא: אם אתה יודע אז מי אני שיתווכח

אני: ידעתי! זהו עכשיו את לא תוכלי להתחמק יותר

נשמתי נשימה עמוקה ליפני ויצאתי אליה שוב. היא ישבה על המיטה שלי והתעסקה בטלפון שלה, כנראה בצאט איתי. לחייה סמוקות, כנראה ממבוכה וחיוך מושלם מרוח על שפתיה. "למה את מחייכת?" היא נבהלה והרימה את עינייה אליי "עשית לי התקף לב" צחקקתי והיא קימטה את מצחה בעצבנות, ועדיין היא כל כך חמודה, לעזאזל אני רוצה לראות את הפרצוף העצבני והמתוק הזה כל בוקר. "אז.. מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו?" היא שאלה במבוכה " לגבי מה?" העמדתי פנים שאני לא יודע על מה היא מדברת "לגבי השינה אנחנו לא יכולים לישון פה ביחד, יש רק מיטה אחת" ונראה לה שזה מפריע לי? "אה לא?" חייכתי והתקרבתי אליה "אני אלך לזואי ואבקש לישון בסלון או משהו" היא חייכה וחשפה את גומותיה והרגשתי את ליבי מפרפר בתגובה. היא קמה מהמיטה והתכוונה לצאת מהחדר, היא לא יכולה ללכת עכשיו, אני צריך אותה לידי . התקדמתי במהירות לדלת, עקפתי אותה וחסמתי את הדלת בגופי. "מה אתה עושה?" "מונע ממך ללכת" היא גיחכה "למה?" כי אני מטורף עלייך, אני רוצה אותך לידי, את מושלמת ואת שלי. "כי אני רוצה לעשות איתך עסקה" היא בחנה אותי בעינייה הירוקות והגדולות " עסקה?" חייכתי "כן" היא שילבה את ידיה והרימה את ראשה אליי "איזה עסקה?" מאיפה אני ימצא עכשיו עסקה להמציא לה?.. רציתי להשאיר אותה פה לא חשבתי על איך. זה הדבר הראשון שעלה לי לראש מה אני יעשה "אני רוצה שתהיה החברה שלי" היא פערה את עינייה והתחילה לצחוק.. וחשבתי שהחיוך שלה ממכר, אלוהים אני מתחנן תעזור לי. "החברה שלך? אתה אח של חבר של אחותי ואנחנו מכירים בדיוק 10 דקות" היא הפסיקה לצחוק וחיוך מובך נשאר על פניה "אני לא מתכוון באמת חברה שלי אני מתכוון שנעמיד פנים שאנחנו ביחד" פניה הפכו מבולבלות, ובדיוק כמו מקודם אין לי מושג מה אני עושה, אבל זה עובד היא עדיין פה מולי ואם מה שעשיתי עכשיו יגרום לראות אותה יותר אני הולך על זה. " ולמה שנעמיד פנים שאנחנו ביחד?" שיט. "יש מישהי שאני רוצה בבית ספר שלי ואני רוצה שהיא תקנא אז בישביל זה אני צריך שתעמידי פנים שאני חבר שלך ושאת.." היא הרימה גבה "שאני?.." נשכתי את שפתיי "שאת אוהבת אותי, פשוט להעמיד פנים שאנחנו ביחד ואנחנו הכי מאוהבים בעולם" היא הנהנה בהבנה. "למה אני? למה לא מישהי מהבית ספר שלך?" כי אני לא רוצה לגעת או להסתכל על אף אחת חוץ ממך "כי היא חברה של כל הבנות בבית ספר והיא תדע שזה לא באמת, ואותך היא לא מכירה אז היא לא תחשוד" היא הנהנה שוב "ומה יצא לי מזה?" חייכתי, היא לא פראיירית " מה שאת רוצה אני ייתן לך" אני מניח שהיא תבקש כסף לאיפור או שמלה חדשה, או אפילו טלפון חדש. אני ייתן לה.. לא משנה מה זה יהיה או כמה זה יעלה אני לא אוכל לסרב לה, מבט אחד שלה ואני מוריד לה את הירח. "אני רוצה שתוודא שזואי ולוק ימשיכו להיות ביחד, שהוא לא יפגע בה ושיהיה להם טוב" לזה לא ציפיתי "זה מה שאת רוצה? לא טלפון חדש? או איפור?" היא חייכה "טלפון חדש ואיפור תמיד אפשר לקבל אבל השמחה של אחותי חשובה הרבה יותר מזה, ולוק משמח אותה אז המעט שאני יכולה לעשות זה לעזור להם לשמור על הקשר הזה" לעזאזל, אני חושב שאני מאוהב "אני ידאג לזה, אני מבטיח לך" היא הסתובבה והתיישבה על מיטתי "אוקיי אז מה התוכנית" התיישבתי לידה "תוכנית?" היא הנהנה "איך אנחנו אמורים לעבוד עליה? אי אפשר להגיד שאנחנו ביחד וזהו צריך באמת להעמיד פנים שאנחנו ביחד כדי שהיא תאמין. חוץ מזה זה לא מספיק שרק היא תחשוב שאנחנו ביחד כולם צריכים לחשוב שאנחנו ביחד" זה נהיה טוב מרגע לרגע "גם לוק? וזואי? וזאק? כולם?" היא הנהנה, בחיי זה חלום שמתגשם "אנחנו נצטרך להתחבק ולעשות דברים רומנטיים אני מניח לא?" היא בלעה את רוקה ולחייה התאדמו שוב "כנראה שכן" חייכתי "אוקיי, אני מניח שלראות איתי סרט לא יהיה כזה נורא" היא צחקקה "אני מקווה שכן" צחקתי והיא חייכה "אני אוהבת את הצחוק שלך" נשכתי את שפתיי והתאמצתי לא לתפוס את הפנים היפות האלה ולנשק אותה "אני אוהב את החיוך שלך" היא חייכה וגומותיה צצו "כן, בדיוק ככה" אמרתי והיא צחקה. שמעתי את קולם של לוק וזאק מתקרבים לחדר, שיט. "זאק ולוק באים לפה" פרצופה הפך למבולבל "מה זאת אומרת הם באים לפה?" נכנסתי מהר מתחת לשמיכה ומשכתי אותה ליידי "מה אתה עושה?!" היא הרימה את קולה "אני שומע את לוק וזאק, הם יכנסו לחדר עוד כמה שניות ואנחנו נעמיד פנים שאנחנו ישנים ביחד" שנינו התכסנו בשמיכה "למה אי אפשר פשוט לשבת ולדבר או משהו" כי אני רוצה להיות קרוב אלייך "כי אנחנו ביחד זוכרת?" יכולתי לראות את החיוך שלה "הם פה, תחבקי אותי ושחקי את עצמך ישנה" היא הסתובבה אליי " אני לא הולכת לחב-" עטפתי אותה בידיי ולהפתעתי היא לא זזה ממני וחיבקה אותי חזרה "תשני" היא עצמה את עיניה והניחה את ראשה בחזי, הנחתי את סנטרי על ראשה ועצמתי את עיניי , הריח שלה מושלם אלוהים. אני לא מאמין שהיא בידיים שלי עכשיו, אני רוצה להישאר ככה לתמיד. לוק וזאק נכנסו לחדר יכולתי לשמוע אותם מדברים וצוחקים אבל בעיקר מבולבלים, טוב אני מבין אותם הם לא חשבו שזה מה שיקרה אם ישאירו אותנו לבד בחדר אחד לכמה דקות. הם יצאו מהחדר ואני לא זזתי, חיכיתי שהיא תזוז אבל היא לא. עבר 5 דקות והיא עדיין לא זזה ממני, אני לא מתלונן כמובן אני פשוט לא רוצה לכפות עליה להישאר ליידי. "שרה?" זזתי ממנה קצת וראיתי שהיא ישנה "שרה הם הלכו את יכולה לקום" עדיין לא זזה.. היא נרדמה?. עצמתי את עיניי ונתתי לעצמי גם לשקוע בשינה, מי היה מאמין שנישן ביחד, זה הלילה המאושר בחיי.