"אבא שלו חטף אותי,עינה אותי,כמעט אנס אותי וגם רצה לשלוח אותי כמזון לתנינים אז למה אני מפתחת רגשות אליו? לבן של השטן?"
-בכתיבה-
ספר 3/3 בסדרה
אליה רוחן-
אני אדם שמח מתמיד,אין לי בעיה עם צחוקים על הצבע עור הכהה שלי כי לפעמים אני צוחקת על עצמי.
גם אחרי...
עבר שבועיים ותאמת שהמקרה בכיתה כבר לא מטריד אותי,תאמת שכלום לא מטריד אותי,אני עייף בלי מקום לישון בו.
אמא שלי פשוט העיפה אותי מהבית, זרקה את כל הדברים שלי מהחלון. עליתי לדירה שלנו אבל על הדלת היה פתק שכתוב עליו
"אני אוהבת אותך שון,חשבתי שלא תאכזב אותי"
לא היה לי ממש איפה לישון כל השבועיים,התחלתי לעבוד במסעדה או בר אני לא יודע ולא אכפת לי, וגם לקבל שכר מינימום. היו פעמים שישנתי שמה והיו פעמים שישנתי אצל בלייק.
היו פעמים שהייתי ישן אצל סתיו, אבל רוב הזמן חיפשתי בתי מלון והייתי ישן לפעמים במקומות הכי לא נוחים.
היו פעמים שלא הייתי ישן בכלל, בבוקר הייתי שם את הדברים שלי באיזה שהוא מקום והולך לבית ספר.
לא סיפרתי לאף אחד מה שעובר עליי, גם לא לבלייק.
בלייק תמיד ידע שביני לבין אמא שלי לא היה "mother's son sunshine" אבל הייתי ילד של אמא לא משנה מה היא עשתה נשארתי ככה.
השעון צילצל על השעה 6:00 למרות שבית ספר מתחיל ב8:30, קמתי מהספות האדומות וסידרתי הכל במקום, ציחצחתי שיניים ולבשתי על עצמי משהו פשוט.
טרנינג אפור וחולצה שחורה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
בדקתי בטלפון מתי יש אוטובוס לבית ספר כי המרחק בין המסעדה לבית ספר יותר מידי רחוק בשביל ללכת ברגל.
אוטובוס ב7:30' עכשיו 6:30 פותחים את המסעדה ב7:00 לניקיונות בוקר זה אומר שיש לי פחות מחצי שעה לארגן הכל לנעול ולעוף מפה.
ארגנתי את התיק בית ספר שלי ויצאתי עם כל הדברים, הייתי צריך להיות בטוח שנעלתי את המסעדה. הנחתי את הדברים שלי בסמטה שליד וכיסיתי אותם באיזו שמיכה שהייתה שמה.
רצתי לתחנה וחיכיתי לאוטובוס.
"אה אחי מה הולך?" בלייק שאל כשנכנסתי בדלת לכיתת כימיה, "בסדר אחי איך אתה?" עניתי ושאלתי חזרה.
"וואלה אני אחלה" בלייק ענה ואני התיישבתי לידו כי בכימיה אין מקומות קבועים.
עברו שעתיים שבהן למדנו כימיה וספורט,שיעור הבא יש לנו ספרדית עם אנסטסיה, לפחות אין אנגלית עם טלי.
