פרק 31- שון/ ורוניקה

108 16 1
                                    

אני בקושי יומיים פה, יומיים! איך האיש הזה מצא אותי? "שון.. למה-"  מריה עמדה לומר אבל קטעתי אותה "נבהלתי כשגיליתי שאתה אבא של אליה אז ברחתי, מצטער, הייתי בפאניקה. עוד משהו?"

הורדתי מועקה מליבי, אליה הורידה את רגלה מהקיר ועלתה במדרגות למעלה, לילי אחריה. "למה היית בפאניקה?" ורוניקה שאלה.

שיט,לא חשבתי יותר מידי על ניסוח ההסבר. "ורו, מריה, תוכלו להשאיר אותי לבד עם הנער?" דניאל אמר ומריה קמה ועלתה במדרגות, ורוניקה נשארה.

"ורו.." הוא אמר בצורה מתנצלת, "קוראים לי ורוניקה." היא אמרה ועם זה עלתה למעלה.

ורוניקה-

עברו 5 שעות ועדיין לא הצלחתי להכיל את מה שקורה, אליה נפגשה עם דניאל,הוא נהיה המטפל נפשית שלה וכנראה גם של שון. מה עוד יהיה?

הרגשתי שזה אסור אבל בכל זאת חיכיתי, מה יש לו לדבר עם הילד לבד? "אז שון, אתה מתכוון לענות על השאלה?" דניאל התחיל

"איזו שאלה?" חייכתי, זאת הסיבה שחיבבתי את שון.
"ש-ורו שאלה" דניאל המשיך, "חשבתי שהיא אמרה לך לקרוא לה ורוניקה" שון המשיך ושקט סרר.

"שון, למה היית בפאניקה?" דניאל דיבר

"לא יודע ותעזוב אותי ו-"

"שון, מה עם אבא?"

שון שתק

"שון כעבודתי-"

"מה את עושה?" קול חצי מוכר לחש לעברי, בריפלקס העלתי אותה במדרגות, הדבקתי אותה לקיר וסתמתי לה את הפה עם ידי.

הבנתי שיצרתי רעש לדניאל ושון, אז חיכיתי. חיכיתי עד ששמעתי אותם מדברים שוב ואז הכנסתי את מריה לחדר שלי.

"את הקשבת להם?" מריה שאלה "לא" עניתי והיא הרימה גבה "טוב אולי כן" אמרתי "אבל מצטערת כרגע שון נשאר אצלי והוא ידיד של הבת שלי ואני רוצה לדעת מה קורה איתו" הסברתי

"תגידי לא חשבת פעם על לבדוק עם אמא שלו?"

כן,כן חשבתי. כמות הפעמים שהמחשבה הזאת עלתה לראשי לא נורמלית, אבל אליה ביקשה שלא אדאג לזה.

"אליה אמרה שלא צריך לעשות כלום לאמא שלו" עניתי "והיא צודקת, אבל חשבת לעשות משהו עם אמא שלו? לשאול אותה אולי? מה קרה בינה לבין בנה?"

שתקתי, אף פעם לא שתקתי למישהו. זה גם מה שחינכתי את אליה בתי, לא לשתוק לבן אדם. אבל איך היא לא תשתוק אם אמא שלה בעצמה שתקה?

"אני לא באה להראות לך דוגמת חינוך ורוניקה, אני רק חושבת שאם את מארחת מישהו לפחות שתדעי מה קורה איתו" מריה אמרה.

מריה פתחה את התיק לידה והוציאה ממנו חבילת כסף עטופה בגומיה, היא התקדמה לעברי "קחי" היא הושיטה לעברי את הכסף.

"תגידי, את חושבת שאני צריכה את הטובות הלבנות שלך?! יש לי מספיק כסף והיה לי מספיק כסף, זה שלקח לי זמן להחליט אם לתת לבן שלך לגור אצלי כי ביקשתם לא אומר שאין לי כסף להאכיל אותו" הדפתי אותה ממני.

"ביקשנו כדי שיתחבר לאחותו וגם כי התגעגע לשון"
מריה המשיכה "אחותו למחצה" עניתי ויצאתי.

החטופה שלו🤍/💚his kidnapped Where stories live. Discover now