הולכת לאיבוד

5

היום יום שבת ולכן קמתי יחסית מאוחר (8:30). אבא שלי העיר אותנו עם רדיו בפול ווליום.אני שונאת שהוא מעיר אותנו ככה,תדמיינו לעצמכם שאתם ישנים וחולמים על הדבר הכי טוב שיכול לקרות לכם (אצלי זה רק עוד כמה שעות שינה או לפגוש את פול ווסלי) אתם נהנים מהחלום ואז משום מקום הביטלס מתחילים לשיר לכם באוזן.לא נעים,נכון?. טוב בכל מקרה היום שבת,ואצלנו במשפחה מקדישים את יום שבת לטיולים (בצער רב וביגון קודר).היום נטייל על איזה הר גבוה שבסופו יש רק חול וגם בפסתו יש גם רק חול(טוב נו וגם עצים). אם תשאלו אותי, הטיולים האלו לא כל כך מהנים,כבר עדיף לי לנקות את הבית עם הלשון (אני בטוחה שזה יהיה יותר מהנה מהטיולים המפגרים האלו). אמא שלי עמדה במטבח והכינה לנו פנקקים (הארוחה המפורסמת של שבת בבוקר) אמא שלי לא בשלנית כל כך טובה אבל גם לא כל כך גרועה,אפשר להגיד שיש לה למה להשתפר,למאסטר שף היא לא תגיעה...חייכתי לעצמי,זה די מצחיק לדמיין את אמא שלי במאסטר שף או בכל תוכנית ראליטי.

"בוקר טוב גם לך" אמרה אמי בעוקצנות

"בוקר, על הטוב אני לא סגורה" עניתי ולקחתי פנקיק.

הלכתי לחדרי להתלבש ולהתארגן.הסתכלתי על הארון וחשבתי לעצמי על החיים. אני זוכרת שאמא שלי סיפרה לי פעם על איזה מלך שרצה לדעת מהי מתרת החיים,המלך ביקש מחכמיו לבדוק בשבילו מהי התשובה.אחרי הרבה זמן חזרו החכמים עם מלא ספרים והביאו אותם למלך,המלך היה עסוק וביקש מהם לקצר לו את כל מה שכתבו.החכמים חזרו אחרי 20 שנה עם פחות ספרים אבל עדין הרבה מדי,המלך נהיה זקן וביקש מהם לקצר את הספרים עוד,אחרי עוד 20 שנה החכמים באו, אך המלך היה על ערש דוי .המלך נלחץ,האם הוא הולך למות בלי לדעת את התשובה? פתאום קם חכם ולחש למלך באוזן "בחיים אנחנו נולדים,סובלים ובסוף מתים".הסיפור הזה לפעמים נראה לי נכון,הרי בסופו של דבר נמות, והחיים שלנו לא תמיד שמחים ונחמדים,אבל יש פעמים שהסיפור הזה נראה לי שגוי ואפילו לא נכון. הרי בחיים קורים לנו המון רגעי עצב אבל גם המון רגעי שמחה,ובסך הכל אתה בוחר איך להסתכל על הדברים,בסופו של דבר הכל בראש שלך.

בחרתי טייץ שחור וחולצת טריקו חלקה אדומה,נעלתי את נעלי הספורט שלי וכמובן התבשמתי.כשגמרתי חזרתי למטבח לאכול ארוחת בוקר.התיישבתי ליד רוי.

"בוקר טוב רוי" אמרתי בחינניות והפנתי את מבטי לכיוונו.

"בוקר טוב"ענה לי רוי בקול צרוד מאוד.

"למה אתה נשמע ככה?" שאלתי 

"מאיפה לי לדעת,אני לא רופא"

גילגתי עיניים.                                                                                                                                                                         רוי הוא אחלה של בחור,לפחות היה. עכשיו הוא מכור לסמים ולסיגריות,יש לי תחושה שהסיגריות הן אלו שעשו לו את הצרידות.בתוך תוכי גדלה לה תקווה גדולה שאולי רוי ישים לב לאיך שהחיים שלו נראים ויעשה עם זה משהו לפני שמשהו גדול יותר יקרה.

אכלתי בשקט שלוש פנקקים ויצאתי מהבית לעבר המכונית שלנו (לקסוס לבנה). נשענתי על דלת מכונית והתעסקתי בשיערי, עמדתי בתנוחה זו במשך דקה עד שהגיע אלי בנאדם עם פרחים.

"הי,את יודעת איפה נמצאת תום בטלר?" שאל האיש עם הפרחים.

 האיש היה לבוש בסרבל אדום ומתחתיו חולצת טי שחורה.הוא נעל בלנסטון חומות וחבש כובע אדום על ראשו.

"זאת אני" עניתי

"אה... פרחים אלו בשבילך" האיש נתן לי את הפרחים והלך לדרכו. בהיתי בפרחים.אני חושבת שזה וורדים. בהיתי בהן עוד כמה זמן וראיתי פתק מציץ מהפרחים.

'הרבה צדפים יש בים,הרבה בנים יש בעולם,אך לא כל צדף יביא לך פנינה ולא כל בן יביא לך אהבה'

מה לעזאזל????

איזה בנאדם מפגר! לא נמאס לו? הוא עד כדי כך נואש? קשה לו להבין שאני לא מעוניינת במשהו אחר? טוב לי עם בן! טוב לי שהחיים שלי ככה! החיים לא צריכים להיות מושלמים הם פשוט צריכים להיות אמיתיים! וזה... זה לא נראה לי אמיתי...

אמא,אבא ורוי יצאו מהבית והתקדמו לכיווני.

"יפה תום! בן ממשיך להתנהג אלייך כמו נסיכה גם כשאת כבר שלו! בחור נבון!" אמא אמרה בחיוך גדול שכמעט הסתיר לה את העיניים.

הנהנתי במבוכה,עדיף לי שהם לא ידעו שיש לי מאהב. אבא תפח לי על השכם ולחש לי באוזן "אני מקווה שאת עדיין בטולה" חייכתי לאבא ולחשתי לו באוזן "אל תדאג,החיים שלי לא עדי כדי כך מסעירים". אבא כל כך מפחד שאני ובן נשחק דוקים ביחד. (נראה לי שאתם מבינים על מה אני מדברת) קשה לו לראות את הילדה שלו מתבגרת.שיחות כאלה קורות לי יחסית הרבה עם אבא.

נכנסנו כולנו למכונית ואבא החל לסוע אל עבר 'הר הגיהנום'. בהיתי בעננים שבשמיים,ראיתי צורות יפות ומשונות.כשהייתי ילדה נהגתי לשכב על הדשא עם רוי ולראות את הצורות של העננים.

משחקי עננים,משחקו של הטבע הוא פיוטי מיסודו.

*****************************************

היי בנות אני משקיעה המון בסיפור הזה,מנסה שיהיה כמה שיותר מעניין ומותח,אבל אתן לא מגיבות ולא מצביעות. הסיפור שלי לא מעניין? אני ממש רוצה חוות דעת על הסיפור.