הולכת לאיבוד

7

קודם כל סליחה שלא העלתי המון זמן פרק,יש לי קצת מחסור בזמן בשביל לכתוב. 

מקווה שתהנו מהפרק,בבקשה תגיבו ותצביעו!

******************************************************************

למה לאמא שלי יש חוש הבחנה כל כך מפותח? דווקא עכשיו אני צריכה להצטער על זה שהיא מכירה אותי יותר טוב מאת עצמה? לפעמים פשוט נמאס לי שהעולם פועל אחרת ממה שאני מצפה... אני פעם אחת בחיים שלי רוצה לשמור משהו לעצמי,ולא לפגוע באנשים בדרכים כאלו או שונות.כנראה למישהו שם למעלה יש תוכניות שונות.

לא,אני לא דתיה,אבל אני מאמינה שיש מישהו שם למעלה ששומר.

השאלה הכי מאתגרת כרגע היא איך אני עונה לאמא בלי לגלות יותר מדי. אולי במחשבה שניה אני צריכה לגלות לה הכל,לא להחסיר אפילו פרט אחד,הרי אמא רק תעזור לי,ותהיה היסטרית,ותתחיל לשאול שאלות שאין לי כוח לענות עליהן.והיא בטח שם תרוץ לספר לאבא,והוא ישים לי שומר ראש ויביא לי שוקר חשמלי+תרסיס פלפל. אולי פשוט עדיף שהגורל יעשה את שלו,מה שצריך לקרות יקה.אם צריך שאני אגיד לאמא שלי זה יצא לי מהפה,אם לא צריך אז אני אחסוך ממנה פרטים. הרי יש שם מישהו ששומר למעלה,הוא מתכנן הכל. הגורל יעשה את שלו.

פתחתי את הפה וזרם של מילים יצא מפי "יש לי מחזר,כזה מהסוג היחסית אובססיבי,זה מעלה לי את האגו ועל זה אני מרגישה כלבה,בגלל זה התרחקתי קצת מבן,רומי היחידה שיודעת על זה, ולא מזמן היא אמרה לי שהיא לסבית,ורוי ו..." קשה לי להמשיך את המשפט. השפלתי את מבטי,אין לי אומץ להסתכל על אמא. כל כך הרבה הסתרתי ממנה, האמון שהיה לה בי נהרס כמעט לחלוטין,אני בטוחה שהיא מאוכזבת ממני. אני מרגישה שאמא מסתכלת לתוכי ומחבקת אותי. כבר שכחתי מה זה חיבוק אוהב ותומך מאמא.

"תום" אמי אמרה בקול נוגע "אני מצטערת שלא שמתי לב שאת לא את בזמן האחרון" היא לקחה נשימה עמוקה ודחקה בכי שאיים לפרוץ החוצה.הרמתי את מבטי לאמא,וראיתי בפניה צער אמיתי.

"אמא,אני מקווה שתסלחי  לי על זה שהסתרתי את זה ממך"

"חמדתי, אין לך על מה לבקש סליחה.הרי את לא זאת שאיבדה את הביטולין שלה עם איזו פרחה מגעילה,את גם לא זאת שגרמה לאמא שלה לצעוק"אמרה אמי וקרצה לי.

היום זאת היתה הפעם הראשונה בחיי ששמעתי את אמי צועקת,היא אף פעם לא צעקה לפני כן. מה שהיא עשתה היום נוגד כל עיקרון שלה. רוי מוציא ממנה דברים שבחיים שלי לא ראיתי ממנה.הוא חרא של בנאדם,חרא של ילד,חרא של בן ובמיוחד חרא של אח!

חיבקתי בחזרה את אמי וראיתי דמעה קטנה שברחה לה החוצה.באותו רגע הנחתי את ראשי על כתפה ונשמתי עמוקות. כנראה שמי שיושב שם למעלה רצה שאמא תדע הכל.

שמעתי דלת נפתחת,אבא הגיע.אמא שיחררה אותי מחיבוקה וקמה על רגליה "משהו צריך לחנך את רוי וכרגע זאת לא תהיה אני" אמא אמרה ופתחה את הדלת.קמתי אחריה ויצאנו ביחד. אמא הלכה לאבא ואני צעקתי לו 'שלום ולילה טוב' כשהלכתי לחדרי. עליתי על המיטה ושמעתי את אמי מספרת לאבא על אירועי היום.העיניים שלי נעצמות לאט לאט,אחרי דקה כבר נרדמתי ושקעתי בשינה עמוקה חסרת חלומות.

-7.15 בבוקר יום ראשון-

קמתי לפני שעה בגלל ציפורים חסרות מנוח,על הבוקר מצפצפות בקולי קולות! אני כבר מאורגנת ומוכנה לבית ספר,שמתי מייק אפ על כל הפציעות שרוי הנחית עלי אתמול. מצאתי את עצמי הולכת הלוך ושוב,חסרת מעש. מצאתי עיתון מקומי והתחלתי לקרוא. הכותרת היתה על אישה שנרצחה על ידי בעלה בגלל סיכסוכים במהלך הגירושים. היתה גם כתבה על עידן הקרח,כמה מדענים אומרים שבעוד 15 שנים יהיה עוד עידן הקרח. היו עוד כמה עמודים עם כתבות מעניינות וגם לא מעניינות. הגעתי לעמודים עם הפרסומות,אולי כדאי שאמצא עבודה? זה יכול להעסיק אותי מכל החרא שבחיי. דפדפתי בעיני על המודעות ופתאום ראיתי מודעה הכתובה באותיות אדומות וגדולות.

"תום בטלר, האהבה חזקה כל עוד מחזיקים בה ובבנאדם.אוהב אותך לנצח אני."

פאק!!!! יום גרוע,יום גרוע מאוד!!

אהבה אחרת תמיד מלטפת אהבה אמיתית תמיד כואבת.