יש את הילדה הזאת,
היא דיברה איתי היום ושאלה "הכל בסדר? את נראת עצובה..."
מה אני אמור לעשות?
איך להגיב?
איך אני אמור להרגיש?
אני בסדר?
אני לא?
תלוי בהרבה דברים....
מה ההגדרה שלך לבסדר?
רציתי לשאול...
אבל אני יודע שזה יוכיח מבחינתה...שאני לא,
אז אני אמור לשקר?
מהי התשובה לשאלה אבל?
האם אני בסדר?!
אני נראה בסדר?
אני לא בסדר.
אני לא בסדר.
אני לא רגיל, "נורמלי",
אני לא חלק מ"אנחנו" שלכם,
אני לא שייך,
אני לא מתאים,
אני שבור,
אני אני....,
אי אפשר לתקן את זה... כבר הבנתי,
כבר הבנתי שלחזור אחורה זה לא אפשרי יותר,
כבר הוכחתם לי שאני "ווירדו", שאני אוויר,
שאני "וואנבי",
הוכחתם לי שאני לא שווה דבר,
הוכחתם לי שלקום בבוקר לאותה מציאות מייגעת כל בוקר מחדש זה סבל גולמי,
אתם לא חייבים להמשיך... הבנתי כבר שאני לא שווה כלום,
לא אכפת לי אם "דברים ישתנו לטובה",
נמאס לי לקום למציאות הזאת, השבורה,
אז תפסיקו! אני לא שק האגרוף שלכם יותר,
אני אני! זה לא מושלם, זה גם לא קרוב,
אבל אני לא אפול פעם שנייה לאותו הבור,
אז התשובה היא כן, למה שלא אהיה בסדר?
