סירנות מתקרבות נשמעו באוזניי, אך הדממה עדיין צרמה במוחי, קול הירייה חוזר במוחי שוב ושוב, צרחות הוריי עוד נשמעו באוזניי בזמן שאני רואה איך הכדורים נורים מהאקדח בשבריר שנייה ופוגעים כל כך מדויק בצורה פסיכופטית שאפשר אפילו לחשוב שמי שמחזיק את האקדח היה סוג של סוכן, או חייזר…
הסירנות הפסיקו, ואני שומעת את השוטרים עולים במדרגות הבית בעוד אני עוד משחזרת במוחי ללא שליטה את מה שקרה לפני דקות אחדות, את הוריי נרצחים ממש מולי עיניי..
ואז חשכו עיניי..
(יומיים אח"כ)
הכל מסוחרר, מה קרה?..
פתחתי את העיניים שלי וראיתי שני אנשים מסתכלים עליי בציפיה ושנייה אחר כך הבנתי שאחד מהם רופא והשני שוטר, תמיד פחדתי מרופאים, מיד עצמתי את עיניי מפחד והתכווצתי, ואז שמעתי קולות משועשעים, אפשר לומר צחקוקים, אחרי זמן קצר הנדמה כנצח, אחד מהאנשים אמרו "מיס אייריאן, את יכולה לפתוח עיניים, לא נפגע בך"
טוב..מה כבר יכול לקרות, פתחתי עיניים וראיתי רק אחד מהאנשים, איש מקריח, עיניים כחולות כים עם קמטי זקנה וצחוק שלובש חלוק לבן, ברקע נשמעו קולות רחוקים של אנשים מדברים וצפצופים כאלה ואחרים ללא הפסקה, אור השמש שבקע מהחלון סינוור אותי..
<><><><><><><><><><><><><><><><><>
תגידו לי אם להמשיך??..
