מכתבי נקמה

פרק 4

אקסל

"מ..ה?" היא גמגמה וסקרה בענייה את החדר החשוך והטחוב. מיטת יחיד ניצבה בפינת החדר שעליה כרית ושמיכה מעופשות. שידת עץ ישנה עליה ניצבת מנורת לילה שמספקת את האור היחיד בחלל ומאופזרת בשתי מגירות קטנות.
"ברוכה הבאה לביתך החדש." אמרתי בלעג.
"אתה לא באמת מצפה שאני אשן פה?" היא רעדה.
"את לא רק תשני כאן. אלו יהיו המגורים שלך. תגידי תודה. העבודה אצלנו כוללת מגורים."
"אתה לא רציני!"
"את מתחצפת אליי סאמר?" תפסתי בסנטרה והסתכלתי בעיניה. מצאתי את עצמי עושה זאת פעמים רבות מאז שפגשתי אותה.
"אם אגיד שכן?" היא בלעה את רוקה ומבטה שידר פחד.
"תנסי ותראי מה יקרה לך." השבתי.
"אני אוותר" היא התרחקה ממני.
"ילדה חכמה." היא הסמיקה ונכנסה אל תוך החדר הקטן. התיישבה על המיטה שלה.
"כל המשרתים מוחזקים בתנאים כאלו?" היא שאלה. ברור שלא. למשרתים יש אגף שלם באחוזה שמאופזר בכל טוב. החדרים שלהם מרווחים וחדר האוכל שלהם מכיל מגוון עשיר וטרי מדי יום. אנחנו מעסיקים הגונים.
"לא מתוקה, את מקבלת יחס מיוחד." השבתי בחיוך.
"זה לא הוגן.. אני לא צריכה להיות כאן."
"החיים לא הוגנים סאמר, זה מה שאבי הבין בגיל צעיר וזה מה שאת תביני בזמן שהותך כאן."
"אתה יכול לפחות לספר לי למה?" נאנחה בתבוסה. עדיין לא. היא צריכה להרוויח את הזכות לדעת למה היא מוחזקת כאן. היא עדיין לא מוכנה לדעת את מה שקרה לפני כמה עשורים.
"יום אחד אספר לך אם תהיי ראויה לכך. עכשיו תלכי לישון. מצפה לך יום ארוך מחר."
"החפצים שלי, הם לא כאן."
"הם יהיו כאן כשאחליט. כרגע תאלצי להסתדר בלעדיהם. מה שמזכיר לי. את הטלפון הנייד שלך בבקשה." הושטתי את ידי.
"לא. לא. אל תיקח לי את הטלפון."
"לא? את באמת חושבת שאת יכולה להגיד לי לא?" התרגזתי. אני צריך ללמד את הבחורה הזאת מה מקומה בבית הזה. לקחתי נשימה ונרגעתי. מחר אקסל. היום הזה כבר נגמר.
"בבקשה אל תיקח לי את הטלפון." אמרה בתחינה ועיניי התכלת שלה ברקו. ניגשתי אליה וליטפתי את שערה ולאט לאט ידי ירדה ללחייה.
"את הטלפון סאמר המתוקה." פקדתי והיא נאנחה בתבוסה. שולפת את הטלפון שלה מתוך החולצה שלה ומניחה אותו בידי המושטת.
"ילדה טובה" אני מלטף את שפתיה עם אגודלי. "לכי לישון, את תצטרכי כוחות למחר." ליטפתי את שפתיה המלאות בפעם האחרונה ויצאתי מהמרתף עם זקפה ענקית. נועל את דלת הכניסה.

סאמר

"בוקר טוב" קול קר העיר אותי משנתי. פקחתי את עיניי מיד בבהלה.
"אתה" אמרתי כשעיניי קלטו את אקסל.
"ישנת טוב מתוקה?" שאל בעודי משפשפת את עיניי ומסלקת קורי שינה.
"בכנות? יכול להיות טוב יותר. השמיכה דקה ואנחנו עדיין לא בקיץ." השבתי.
"אני אכניס את התלונה שלך אל תיבת התלונות שלי. עכשיו קומי. מצפה לנו יום ארוך." הוא העיף את השמיכה שכיסתה אותי ומשך אותי מהמיטה לעמידה. עמדתי מולו בחולצה המכופתרת בכפתורי הפנינה שבקושי מכסה אותי והייתי ללא חזייה מתחתיה. הורדתי את החצאית ואת החזייה לפני השינה. לא שישנתי יותר מידי הלילה. הייתי עסוקה מדי בלבכות. בלי לחשוב חטפתי את השמיכה והתעטפתי בה כדי להסתיר את גופי מעיניו. הוא גיחך בתגובה.
"המדים שלך נמצאים במגירה העליונה בשידה. תתלבשי." הוא ציווה ופתחתי את המגירה המדוברת.
"ברצינות?" שאלתי כשבחנתי את המדים השערורייתיים. שכללו שמלת מיני כחולה וצמודה בגזרת גופייה, סינר לבן קטן ומטפחת ראש.
"קדימה תתלבשי, אין לי את כל היום. אני צריך ללכת." ציווה ופתאום שמתי לב ללבוש שלו.
"אתה לומד בתיכון "סיינט פטריק"?" שאלתי המומה מלראות אותו לבוש במדי התיכון הפרטי שכללו בלייזר כחול עם סמל בית הספר, מכופתרת לבנה, עניבה ירוקה שתואמת לסמל בית הספר הירוק ומכנס שחור מחוייט.
"למה את מופתעת?" שאל בהרמת גבה.
"הייתי בטוחה שאתה בוגר יותר." פלטתי את המחשבה שלי. אם היו שואלים אותי בן כמה אקסל הייתי מנחשת שהוא לפחות בן עשרים ואחת שלומד בקולג' ולא תלמיד תיכון. הוא גיחך.
"אני תלמיד כיתה י"ב. ועכשיו תתלבשי. השיעור הראשון שלי מתחיל בקרוב." הבטתי שוב במדים. לא רציתי ללבוש אותם הם היו מגוכחים והאמת? הרגשתי שהם קצת משפילים. לא שאני מזלזלת באנשים שזו עבודתם אבל אני לא הייתי משרתת ואני מוחזקת כאן כנגד רצוני. בהתחשב בנסיבות זה מרגיש לי משפיל. כאילו קרא את מחשבותי אקסל נאנח.
"תוותרי על האגו שלך סאמר, ככל שתשחררי מהגאווה שלך יותר מהר כך יהיה לך יותר קל." סירבתי לקבל את זה. מעולם לא הייתי עקשנית או גאוותנית אבל לא רציתי להיכנע לו בקלות.
"אני לא משרתת, אני מסרבת שתתייחס אליי כך." התרסתי במעט האומץ שמצאתי בי. מבטו של אקסל הפך לאפל ומבשר רעות.
"יש לך שתי אפשרויות סאמר. האפשרות הראשונה היא להתלבש בלי שאני אתערב. האפשרות השנייה היא שאני אקרע ממך את חולצת הכפתורים ואלביש אותך בכוח. כך או כך את תלבשי את מדי המשרתת. באיזו אפשרות את בוחרת?"
תבחרי את הקרבות שלך סאמר עודדתי את עצמי בראשי בזמן שעניתי לו. "אני אתלבש לבד."
"כל הכבוד, ילדה חכמה." הוא אמר ובערתי מכף רגל ועד ראש בגלל ההערה שלו. מיהרתי להתעשת על עצמי.
"אפשר לקבל פרטיות?" שאלתי.
"לא" השיב.
"אתה לא מצפה שאני אתלבש בנוכחותך." אמרתי מזועזעת.
"אל תחמיאי לעצמך סאמר, אין לך משהו שלא ראיתי אצל בחורות אחרות."
"ובכל זאת. אני לא מעוניינת שתראה אותי בעירום." השבתי.
"חבל מאוד, כי אני מאוד מעוניין לראות אותך בעירום ואני זה שקובע את הכללים כאן." הוא התקרב אליי ואני התרחקתי עד שנתקלתי בקיר ומצחו היה צמוד למצחי.
"תתפשטי בשבילי סאמר." הוא לחש בקולו הצרוד ומשהו בטון הזה בשילוב הפקודה ואיך שהוא אמר את שמי עורר פרפרים בבטני. עצמתי עיניים בחוזקה.
"זה מדליק אותך?" הוא רכן אל אוזני והרגשתי את הבל פיו החם על עורי וצמרמורת עברה בגופי. ריחו הרענן עלה אל אפי ושאפתי אותו. הבחור הזה לא רק נראה טוב אלא גם מריח טוב.
"זה לא מדליק אותי, זה מגעיל אותי." שיקרתי.
"שאכניס את היד בין הרגליים שלך ואבדוק?" הוא שאל ורגליי כמעט קרסו מהבוטות והישירות שלו. אף גבר לא דיבר אליי כך מעולם. חוץ מ... אביר הג'דיי. למרות שהאביר דיבר כך אל הכנרית. אבל אקסל קלארק... הוא דיבר כך אל סאמר ושאלוהים יעזור לי כי סאמר אהבה את הדיבור הזה. אהבה יותר מדי.
"אל תיגע בי." דחפתי אותו מעליי בבהלה.
"אין לי שום כוונה לגעת בך. את משעממת בעיניי. לא הטעם שלי בכלל." הרגשתי כאילו הוא שפך עליי מים קרים.
"תתלבשי כבר, אני ממהר והשיחה הזאת גזלה ממני מספיק זמן והסבלנות שלי נגמרה. או שאת מורידה את הבגדים עכשיו או שאני קורע אותם ממך." הוא התרגז והחלטתי שאין טעם להתווכח. בלית ברירה התחלתי לפרום את כפתורי החולצה מכופתרת שלי. מבטו של אקסל היה אדיש בזמן שהסתכל עליי. הרגשתי כאילו לקח לי נצח לפתוח כל כפתור אבל ברגע שהכפתור האחרון נפתח וחשף את שדיי אקסל המשיך להסתכל עליי באדישות.
"קטנים מידי לטעמי." העיר והרגשתי כאילו שפך עלי מים קרים.
"אני אכניס את התלונה שלך אל תיבת התלונות שלי." אמרתי במגננה על העלבון שהרגשתי. חצי חיוך עלה על פניו בגלל החזרה שלי על דבריו מקודם.
"אולי החוצפה שלך תפצה על הציצים הקטנים." אמר כשהורדתי את המכופתרת מגופי וניגשתי אל החזייה הלבנה הפשוטה שנחה על השידה.
"את לא תזדקקי לחזייה." אמר ושמטתי אותה. לא רציתי להתווכח איתו. רציתי רק לשים על עצמי משהו. לא היה אכפת לי שמדובר במדי משרתת. במהירות שיא לבשתי את השמלה וקשרתי את הסינר סביב מותניי ואת המצנפת בשערי.
"זהו, מרוצה?"
"כמעט. תורידי את התחתונים שלך." ציווה.
"סליחה?" מצמצתי בהלם.
"התנצלותך התקבלה. את התחתונים בבקשה. אני לא אבקש שוב.״ נאנחתי והורדתי את תחתוני הכותנה הורודים שלי עם הנקודות הלבנות עליהם.
"תביאי אותם אליי." הוא ציווה והושיט את ידו. מחכה שאגש אליו ואניח את התחתונים בידו.
"אתה מטורף" מלמלתי והתקרבתי אליו. עיניו הכחולות להטו כשבחן כל צעד שלי. עד שהגעתי אליו והנחתי את התחתונים בידו המושטת.
"איזה תחתונים מטופשים." הוא מלמל והכניס אותם אל הכיס הפנימי של הבלייזר שלו. הוא הולך להסתובב יום שלם בבית הספר עם התחתונים שלי בבלייזר שלו? הבחור הזה סוטה.
"ילדה טובה." הוא ליפף קצוות שיער שלי סביב אצבעו ושוב הפרפרים התעופפו בבטני.

היי חברים ♥️
אם אהבתם את הפרק אשמח שתסמנו בכוכב ותכתבו לי בתגובות את דעתכם על הפרק מה דעתכם על סאמר ואקסל?
שתפו.