מכתבי נקמה

פרק 3

סאמר

"החל מרגע זה את שייכת לי סאמר מונטגומרי, החל מרגע זה אני האלוהים שלך. אני אחליט מה תאכלי, אם תאכלי, מה תלבשי ואם תלבשי. אני אחליט על כל צעד בחייך, על כל נשימה שתנשמי. מעכשיו את תהיי המשרתת האישית שלי."

קולו של אקסל מהדהד בראשי. למה הוא מתכוון? זו בדיחה?

"ניצחת רוברט אוקיי? ניצחת. אני אתן לך מה שתרצה. אל תערב את סאמר בנקמה האישית שלך נגדי ונגד לואיס." אמא מיד התפרצה.
"את מוכנה לתת לי את מה שאני רוצה?" שאל בקול מתגרה.
"כן, אני מוכנה להכל. רק תניח לה."
"אני לא יודע, אני לא בטוח שהמצב מספק אותי.."
"בבקשה רוב, אל תפריד אותי מהבת שלי." אמא הפצירה ולמרות סערת הרגשות שלה היא הייתה עקשנית חזקה ויציבה. הלוואי והייתי דומה לה. לעומתה הרגשתי את הדמעות מעקצצות בעיניי.
"בסדר, אני לא מפלצת. תוכלי לעבוד כמשרתת במשק הבית שלי בעוד סאמר תשרת את אקסל." השיב רוב.
"תודה רוברט." אמרה.
"כשתתפנה משרה כמובן." הוסיף.
"מה?" שאלה אמא בהלם. מבטו של אקסל נדד גם הוא לחילופי הדברים בין ההורים שלנו.
"כרגע כל המשרות במשק הבית שלי תפוסות אדליין יקירתי, את תוכלי להשאיר קורות חיים במייל של המזכירה שלי ובמידה ותתפנה משרה תוכלי לעבוד במשק הבית שלי יחד עם סאמר." השיב בקול רגוע.
"חתיכת מניאק" קיללה אמא ורוברט חייך בתגובה.
"התגעגעתי לאש שלך אדי."
"בן זונה, אתה לא תעז!" היא צעקה. בחיים לא שמעתי את אמא שלי כועסת ובטח שלא מקללת בצורה כזאת. הייתי המומה מההתנהגות הזאת. מי שלא יהיה הרוברט הזה הוא הוציא ממנה צד אחר, צד שאולי תמיד היה בה ולא ידעתי על קיומו.
"אני חושב שאת צריכה להתקרר קצת כוכבת שלי, זמן לבדך בדירה בלי סאמר יעזור לך. היא תישאר כאן. אם אקסל יראה לנכון אולי תזכו לזמן איכות של אם ובת מידי פעם."
"רוב אתה לא יכול לעשות לי את זה! היא הבת שלי למען השם!" רעדתי מרוב לחץ לא ידעתי מה לעשות.
"ג'רי, תראה למיס ויניפרד את הדרך החוצה." הוא סירב לקרוא לאמי בשם משפחתה הנוכחי והתעקש להשתמש בשם הנעורים שלה. ג'רי אחז בזרועה של אמי וגרר אותה לכיוון היציאה. זה היה הרגע שבו הפאניקה השתלטה עליי.
"אמא!!" זעקתי ודמעה ראשונה זלגה מעיניי.
"סאמר!!" היא קראה בחזרה בעוד ג'רי גורר אותה.
"אמא לא!! אל תשאירי אותי לבד!!" התקדמתי לעברה אבל אז יד אחזה בזרועה שלי ומנעה ממני להתקדם.
"אל תבזבזי אנרגיה. אמא שלך הולכת ואת נשארת כאן. דרמה מיותרת לא תועיל." אקסל אמר בעוד ידו מונעת ממני לזוז ומבטו נעוץ בעיניי.
"תניח לי, אל תיגע בי! אמא!" ניסיתי למשוך את ידי מאחיזת הברזל שלו.
"סאמר מותק אני אחזור אני מבטיחה!" אמא בכתה והבכי שלי התגבר יותר. אמא שלי הייתה האישה הכי חזקה שהכרתי. היא בכתה רק פעמיים. פעם אחת בלילה הראשון בדירת שני החדרים לאחר שאיבדנו את רכושנו ובפעם השנייה בלוויה של אבא.
"אם תרצי לעבוד כאן עם הבת שלך אדליין אני רוצה לראות אותך מתחננת יותר. רק כשאני אחליט שסבלת מספיק אני ארשה להעסיק אותך במשק הבית שלי." אמר רוברט רגע לפני שאמי יצאה מטווח ראייה.
"ברוכה הבאה לחיק המשפחה שלי סאמר, למרות מה שאת חושבת. יש לי כבוד והערכה רבה לאימך ואני מבטיח לך שאת תהיי בסדר." רוברט אמר.
"למה אתה עושה לי את זה? אני לא רוצה להיות כאן." שאלתי בקול רועד.
"לכל דבר יש סיבה יקירתי, את תביני הכול כשבני יחליט שאת מוכנה. החל מעכשיו אני לא קיים מבחינתך. כל שאלה וכל בקשה את תפני לאקסל. הוא האדון שלך ואת מחויבת לציית לו. אני אקבל ממנו דיווחים בנוגע להתנהגות שלך. אם אהיה מרוצה את תרווחי ואם לא.. אז אקסל יקבע את העונש." אקסל חייך לדבריו של אביו. החיוך שלו היה יפה אבל אני כבר הספקתי להבין שמדובר בחיוך של השטן. אקסל קלארק לא היה בחור טוב, היה אפשר להבין את זה רק מהתבוננות בו. לא היה לי מושג רב בבנים אבל לאקסל הייתה הילה של ילד רע. והייתי שייכת לו עכשיו. סירבתי לקבל את זה.
"האדון שלי? אתם צריכים תזכורת לשנה שבה אנחנו חיים? אני אישה לא חפץ. אתם לא יכולים להתייחס אליי בצורה כזאת." אמרתי בקול הכי מלא ביטחון שהצלחתי לגייס.
"תראו תראו, אולי מיהרתי מידי לשפוט את הבת. נראה שיש לה ולאמא הרבה יותר במשותף ממה שחשבתי. אם זה המצב בני אתה תהנה."
"אני בהחלט אהנה אבא." חייך אקסל.
"תתנהגו יפה ילדים." אמר רוברט ויצא מהמבואה. משאיר אותי לבד עם הבן שלו.
"אחריי" אמר אקסל והפנה את גבו.
"אני לא כלבה!" התעצבנתי מהפקודה שלו. הוא מיד הסתובב אליי והתקדם צעד לעברי. תפס את סנטרי והרים את מבטי אל עיניו.
"אם אני ארצה את תרדי על ארבע ותתחילי לנבוח בשבילי סאמר המתוקה." הוא ליטף באצבע המורה שלו את הלחי שלי בעוד ידו ממשיכה לחפון את סנטרי. המגע הרך העביר בי צמרמורת אבל בחירת המילים שלו זיעזעה אותי.
"אתה ברברי!"
"את אפילו לא יודעת עד כמה אבל אם תמשיכי לעצבן אותי נוכל להפשיל את החצאית המטופשת שלך ולבחון את זה." השתנקתי באימה והנחתי את ידי בהלם על פי הפעור. אקסל צחק בתגובה.
"בחיים לא דיברו אלייך מלוכלך מתוקה?" הוא שאל ומיד נזכרתי באביר הג'דיי. הגבר היחיד שדיבר אליי מלוכלך איי פעם. הגבר היחיד שהייתי אמיצה מספיק כדי לדבר אליו מלוכלך בחזרה. דמעות שוב עלו בעיניי במחשבה שכל עוד אני כאן לא אזכה לקבל את מכתב התשובה של האביר שלי ובטח שלא לכתוב לו בחזרה. הוא יעלב? הוא יחשוב שאני לא מעוניינת לשמור איתו על קשר יותר? תפסיקי סאמר. שבוע זה הרבה זמן. עד השבוע הבא הטירוף הזה ייפסק ואת תחזרי לבית אל אמא שלך ותקבלי את המכתב של האביר שלך!
"אתה דוחה בעיניי!"

אקסל

סאמר היא ילדה מגוכחת לחלוטין.
לעומת מה שהיא אמרה קודם היא לא אישה. הייתי עם נשים, ידעתי מה המשמעות של אישה בשלה. וסאמר? היא הייתה ילדה. למרות שהיינו באותו השנתון ושכבת גיל הפערים בינינו היו שמיים וארץ. אני הייתי גבר בוגר, יורש של מיליונים ובעל צרכים אפלים. והיא הייתה ילדונת מתוקה שלובשת ורוד. אבל אני ידעתי שהיא לא תמימה כמו שהיא מציגה את עצמה. לא תמימה בכלל. ואני אשחית אותה בכל דרך שאני מכיר.
"דוחה או לא אני מבטיח לך שיום יבוא ואת תצרחי את השם שלי." היא הסמיקה ולקחה צעד אחורה. התנתקה מהמגע שלי.
"זה.. בחיים לא יקרה." היא גמגה. שנאתי את חוסר הביטחון שלה. אהבתי נשים בשלות עם ביטחון עצמי. והיא? הייתה פרח מוגן ועדין. אבל מה שהיא תעבור כאן, מה שהולך לקרות לה ישנה אותה, היא תיאלץ להתבגר וכשזה יקרה היא תהפוך להיות פרח בר פראי.
"כן בטח." השבתי ואחזתי בזרועה מתחיל לגרור אותה ברחבי הבית. הויכוחים הילדותיים האלו נמאסו עליי. הגעתי לגרם המדרגות היורדות וגררתי אותה אחריי. יורדים בגרף המדרגות הישן והחשוך מעץ רעוע.
"לאן אתה לוקח אותי?" שאלה בחשש והייתה לה כל סיבה שבעולם לחשוש.
"הידעת שהאחוזה הזאת קיימת כבר מאות שנים? מהמאה התשע-עשרה ליתר דיוק." הסברתי בקול רגוע וחף מרגש.
"תודה על ההסבר המרתק אבל לא ביקשתי שיעור בהיסטוריה." עצרתי במקומי על המדרגה והיא כמעט נפלה מהעצירה הפתאומית שלי. אחזתי בידה כדי למנוע ממנה ליפול ומשכתי אותה. מצמיד אותה לקיר העץ הישן והטחוב כשגבה צמוד לחזי.
"אני חשוב שלא הייתי ברור בקשר למעמדך אז הרשי לי להבהיר." רכנתי אל אוזנה. היא פלטה נשימה עצורה והעמידה לי את הזין. חיככתי אותו בתחת שלה והיא השתנקה.
"אתה לא תעז!"
"אוי מותק זה מה שאת לא מבינה. אני אעז ואת יודעת למה?" לא נתתי לה הזדמנות לענות.
"כי אני האדון שלך ואת שייכת לי. ואת יודעת מה אני חושב? אני חושב שאת לא מכבדת אותי מספיק וזה לא חכם מבחינתך בהתחשב בעובדה שאני שולט כרגע בכל דבר קטן בחייך." הצמדתי אותה אל הקיר עוד יותר כשהזין שלי מתחכך בתחת הקטן שלה.
"זה מגוחך, אתה לא הבעלים שלי!" היא אומרת.
"אני כן הבעלים שלך מתוקה וככל שתשלימי עם זה יותר מהר כך החיים שלך כאן יהיו קלים יותר. אני יכול להקל עלייך בשהותך כאן ואני יכול להפוך את חייך לגיהינום. הכל תלוי בעד כמה אהיה מרוצה ממך."
"ואיך בדיוק תהיה מרוצה ממני?" שאלה.
"את תביני שלכל דבר יש מחיר. ועכשיו בזבזת לי מספיק זמן. בואי." גררתי אותה והמשכנו לרדת במדרגות עד שהן נגמרו והגענו ליעד.
"מה זה המקום הזה?" היא התבוננה בחלל שמולה.
"המרתף, מגורי המשרתים." אמרתי בגיחוך.

היי חברים מקווה שאהבתם את הפרק!! אם כן אל תשכחו להגיב לי בתגובות את דעתכם כדי שאדע אם יש ביקוש ולהמשיך וגם לסמן את הפרק בכוכב! בנוסף ממליצה להכניס את הספר לסיפריה שלכם כדי שתקבלו התראה כשעולה פרק וכמובן לעקוב אחריי בוואטפד ♥️