{ ...קריאה מהנה...}
✧✧✧
אחרי ששותפי לפשע מתאושש מהפצצה שהנחתתי על המפשעה שלו, הוא תופס בזרוע שלי כאילו הוא לא מכיר אותי, וגורר אותי לפינה חשוכה בסמטה. מה שהיה יכול להיות מעורר חרדה, אם לא הייתי כבר בהיריון, עם הילד שלו.
"ברצינות אחי?" אני מבינה באיחור כמה מטריד לקרוא לו אחי.
אופס.
הבעת פניו, למען האמת, זאת לא בדיוק הבעה... הוא נראה כמו דג מת, עיניים פעורות, אישונים מורחבים, פה פתוח– הכל.
זה מקשה עליי להפעיל את כוחות העל שאין לי, ולקרוא את מחשבותיו.
"מה אתה עושה?"
המניאק משחרר את אחיזתו ומתרחק ממני כמה צעדים.
אני עוצמת את עיניי, מצפה לאיזה אנחה עצבנית או אולי צעקה– מצפה למשהו... אבל שום דבר לא מגיע. כלום. הבחור פשוט עומד שם, דומם, ובוהה בבטן העגולה שלי.
כנראה הוא אף פעם לא ראה אישה בהיריון.
זאת המסקנה ההגיונית היחידה.
"הפתעה!" אני אפילו טורחת להדביק חיוך על הפרצוף.
עד שפתחתי את הפה, הטיפש פשוט בהה בטפיל וזה היה ממש בסדר.
טוב, לא "בסדר" בכללי, אבל "בסדר" ביחס למבטים שהוא דופק לי בפנים.
מבטים מהסוג שמעורר בי רצון עז לחפור לעצמי איזה מחילה, ולהקים ציוויליזציה סודית עם חפרפרות.
עניין קטנטן ששכחתי בטעות לציין קודם, האבא של הטפיל לא יודע שהוא– שיעול דמיוני– האבא של הטפיל.
וגם– עוד שיעול דמיוני– שהטפיל בכלל קיים.
"קיידן?" הוא שואל, מסרב להאמין שהפכתי לגרסה החיה של מבצע אחד פלוס אחד.
מבטו מתחנן שאצבוט אותו כדי שהוא יוכל להתעורר ממה שהוא בוודאי חלום.
אבל אתם יודעים מה אומרים...
לפעמים חלומות מתגשמים.
"וַאיְי?"אני מחזירה לו באותה נימה בדיוק.
"צבעת את השיער?"
אחרי כל הזמן הזה, זה מה שמעניין אותו, יפה, מצאתי לי עם מי להתרבות.
"לא, אתה הוזה."
הוא מנער את ראשו ומנופף עם הרובה שלו בכיוון הבטן שלי מה שהיה עשוי לעצבן אותי, אילו הרובה שלו לא היה נצור.
כלומר כן, די מבאס שהאקס שלך מכוון עלייך נשק, אבל מי אם לא אני תבין את הדחף?
אם לי היה רובה בידיים... כנראה שהוא לא היה נצור.
YOU ARE READING
הרה גורל
Chick-Litקיידן אדאצ'י הייתה בטוחה שהיא מאבדת את זה... כלומר, כן, היא לגמרי ביקשה פסיכיאטר צמוד לחג המולד- אבל עם רוב החרא שקרה השנה, היא יכלה להתמודד. האדם הטיפש ביותר אי פעם עיבר אותה? פףףף, קליל. כל העניין הזה לא בדיוק חוקי? היא נראית מדהים בכתום. לשחק מ...
