פרק 19

460 19 3
                                    

בבוקר מיקי וסופיה התקשרו אליי בשיחת וידאו בזמן שהייתי בעבודה

״אני פשוט בשוק!״ מיקי אמרה

״לא הבנו מאיפה זה בא! גם פדרי ניסה לדבר איתו אתמול והוא לא ענה, אני לא מבינה מה נכנס בו״ סופיה אמרה

״כן זה באמת הזיה אבל ממשלא באלי לדבר עליו עכשיו״ עניתי בכנות, אני לא רוצה להתעסק בזה אפילו שאני ממש צריכה. הוא לא ניסה להתקשר אלי או לשלוח הודעה. אז למה שאני אנסה?

״את צודקת לגמרי! לא צריך אותו! צריך להתמקד במסיבת פרידה שאנחנו הולכות לעשות לך!״ מיקי אמרה

״לא באלי שום מסיבת פרידה מיקי, באלי שתבואו אליי שתיכן ונראה סרט עם יין, זה יספיק לי בהחלט״ אמרתי ושתיהן חייכו אליי בהסכמה, קבענו למחר בערב וניתקנו.

פתחתי את המחשב והתחלתי לסגור את כל הקבצים שלי, היום זה היום האחרון שלי באצטדיון קאמפ נואו, הייתי אמורה להישאר עוד יומיים אבל האירוע שהיה לפדרי התבטל ככה שאין לי עוד עבודה לעשות. אני מסתכלת על החדר שהיה המשרד שלי בחודשיים האחרונים ופשוט לא מאמינה שזה הסוף, ושככה הוא נגמר. למה דווקא ככה?

ושוב כשאני שקועה בהרהורים פדרי נכנס לחדר ומתיישב בכיסא מולי, כמו שהיה עושה בכל יום שהייתי עובדת פה. הפעם המבט על פניו היה של אח דואג, שכואב את כאבי

״הוא אדיוט״ פדרי אמר
״ולא שווה אותך״ הוא הוסיף

״אל תריבו בגללי פדרי״ אמרתי לו, ממש לא מעוניינת להיכנס באמצע

״אל תדאגי אין לזה שום קשר אלייך, אנחנו נריב כי הבן זונה לא עונה לחבר הכי טוב שלו בטלפון בזמן שהוא הורס את הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים״ הוא אומר ומצביע עליי

״אבל עזבי שטויות, מה אני אעשה בלעדייך? מי ילביש אותי הכי סטייל בארץ?״ פדרי אמר וצחקתי

״אני בטוחה שתסתדר, ואתה תמיד יכול להתקשר אליי פדרי, אתה יודע שאני תמיד אענה״ אמרתי לו והוא קם מהכיסא לחבק אותי.

הרגשתי שהחיבוק הזה אומר מה שהרבה מילים לא יכלו להגיד, ושמחתי שהיה לי את פדרי ושהכרתי אותו פה. שמחתי שהוא היה פה בשבילי מעבר לעבודה שהיתה לנו, הוא תמיד היה אוזן קשבת.

לשמחתי לא ראיתי את גאבי היום באימון, מה שהיה מוזר, הוא אף פעם לא מפספס אימונים. אבל זה כבר לא משהו שאני צריכה לדאוג לגביו, אני מזכירה לעצמי. זה נגמר. ואני לא יודעת מי אשם בזה יותר.

בערב ישבנו אני מיקי וסופיה אצלנו בדירה, השם גאבי לא עלה בשיחה אפילו לא פעם אחת. לא רציתי לחשוב עליו והן כיבדו את זה.
האמת היא, שהיה לי מאוד כיף עם הבנות וידעתי שאני עומדת להתגעגע אליהן מאוד. אבל ככה זה החיים. אין מה לעשות.

בהמשך השבוע מיקי וסופיה קפצו מדי פעם, סתם לדבר או לעזור לי לארוז את כל הדברים. הרגשתי כבויה כשאני עושה את כל זה, אני באמת עומדת לעזוב מבלי להגיד לגאבי מילה?? ככה היא רוצה שנסיים? אני לא רוצה שנסיים ככה

הלב עם הכדורWhere stories live. Discover now