הלב עם הכדור

פרק 21

שנה לאחר מכן:

נקודת מבט: תום:

״מאור תעשה טובה תביא את זה לליה טוב?״

״בטח תומי. את יוצאת?״ מאור שואל אותי

״כן, חוזרת עכשיו הביתה. חוגגת 20 בבית״ אמרתי בחיוך ומאור ניגש לחבק אותי

״יאללה עם החיילת הכי טובה בצה״ל, פאקינג 20. אל תשכחי שקבענו שבוע הבא לחגוג לך כל החבר׳ה״ מאור מזכיר לי

״ברור, איך אפשר לשכוח?״ חייכתי

מאור עזר לי להעמיס את הדברים האחרונים לרכב ויצאתי חזרה לכיוון הבית.

כמה קרה בשנה האחרונה.
כשהתגייסתי הכרתי את מאור וליה שהפכו לחברים הכי טובים שלי פה בצה״ל ולא עבר זמן עד שדור וגיא הכירו אותם גם ונכנסו לחבורה שלנו.

בדרך הביתה אני שומעת את מאה שנה של עטר מיינר.
מאור הכיר לי את הזמר ואני בשוק שלא שמעתי אותו לפני הגיוס, השירים שלו הם מה שאני הכי אוהבת לשמוע בזמן האחרון והם נכנסו עמוק לתוך הפלייליסט שלי.

אני מגיעה הביתה ודור כבר שם, יושב על הספה. ככה זה שהבסיס קרוב לבית.

״לא הבנתי את הקטע שאתה מגיע הביתה תוך חצי שעה ואני נדפקת עם שלוש וחצי שעות נסיעה״ אני אומרת לדור כשאני מביאה לי חיבוק

״היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לתומי!״ הוא שר במקום לענות לי ואני צוחקת

״תומי!! התגעגעתי!״ דני קוראת לי ואני מביאה לה חיבוק עצום. היא כבר כל כך גדולה שזה מפחיד. אני מפחדת שהיא תגדל ואני אפספס את זה בגלל שאני בצבא. אני בקושי חוזרת הביתה לסופי שבוע וזה שחזרתי הפעם זה רק בגלל היומולדת שלי.

אני ודור יושבים עם ההורים שלי ואחותי ומשלימים פערים מהפעם האחרונה שנפגשנו. ככה זה נהיה מעכשיו, חוזרים מהבסיס, יושבים לדבר עם ההורים ובערב נפגשים עם החברים. שקד ודור עדיין ביחד, והם מנסים לתאם את היציאות שלהם מהבסיס בשביל שיוכלו להיפגש.

אלוהים יודע איך זה עובד להם.
אבל זה עובד.
אני מסתכלת על הזוגיות שלהם בהערצה, איך הם נשארים ביחד למרות המרחק. למרות שבקושי יוצא להם לדבר אחד עם השנייה.
כשהם נפגשים זה כאילו הם לא נפרדו לרגע. הם איכשהו מצליחים להתגבר על כל משבר.

ואני לעומת זאת?
אני שונאת לחשוב על זה.

״אתם זוכרים מה יש היום?״ אבא שלי שואל אותי ואת דור ואנחנו מנידים בראשנו לשלילה.

״חיפה נגד ברצלונה. אלוהים יודע איך חיפה העלובים האלה הצליחו להגיע לשלב הבתים אבל הם משחקים נגד ברצלונה היום. המשחק בסמי עופר, קיבלתי כרטיסים מהעבודה״