הלב עם הכדור

אפילוג

לא הצלחתי לישון בלילה מרוב התרגשות.
אני קמה ומתלבשת, מארגנת את כל הדברים ועוברת עם עצמי בראש על כל התוכנייה והדברים שאני צריכה להביא. מקווה שלא שכחתי כלום.

אני מגיעה לבסיס ומוצפת רגשות. העברתי פה כמעט שלוש שנים שהיו הכי משמעותיות בחיי. כמה גדלתי והתפתחתי פה. כמה אנשים מדהימים הכרתי, שעשו לי את החוויה פה להכי טובה שאפשר.

אני רואה את ליה ומביאה לה חיבוק ענקי ״ליוששש״ אני אומרת תוך כדי החיבוק ״אל תנטשי אותייי״ היא אומרת בחזרה

מאור מתקרב אלינו. הוא השתחרר לפני חודש, והתגעגענו רצח.

״ככה את נוטשת את ליה שלי לבד?״ הוא אומר ומדביק לה נשיקה. בשנה האחרונה הם התחילו לצאת ואין חמודים מהם. אני אוהבת אותם כל כך

״עוד שנייה היא מצטרפת אלינו״ אני אומרת ומחבקת את מאור

״מה עושים אחרי?״ אני שואלת אותו ומרגישה את הדמעות שמבצבצות כבר מאתמול

״זורמים״ הוא עונה לי ״יש טיול גדול ולך יש גם חתיכת זוגיות לתחזק״

״כן איפה הבחור באמת? הוא מגיע?״ ליה שאלה

״הוא היה אמור לנחות כבר. מוזר שהוא לא שלח הודעה״ אמרתי ״בטח נגמרה לו הסוללה, אבל הוא אמור להגיע״ ניסיתי לשכנע את עצמי

״הוא יהיה פה״ מאור אמר כאילו קרא את המחשבות שלי

אנחנו הולכים למשרד ואני חותמת על כמה דפסים ומתחילה להיפרד מכולם. אמלה אני שונאת פרידות.

אנחנו יוצאים החוצה ואני רואה את החבר הכי טוב שלי שהגיע וקופצת עליו בהתרגשות.

״מתרגשת?״ דור שואל אותי

״רק טיפה״ אני עונה לו והוא מחייך ״קטן עלייך״

תודה אלוהים שהבאת לי את דור.
שהיה איתי מהרגע הראשון לרגע האחרון.
שהיה בכל סיטואציה קשה שעברתי ואף פעם לא שפט אותי או גרם לי להרגיש רע. הוא תמיד דאג שאהיה מאושרת ולא הייתי כאן בלעדיו.

״תודה שאתה פה״ אמרתי לו

״ברור תומי, אני תמיד אהיה. איפה גאבי?״ דור שאל

״הוא אמור להגיע כל רגע״ אמרתי לו כאילו אני רגועה אבל אני בכלל לא

כל החברים שלי כבר מתאספים סביבי ואני מרגישה את הדמעות עולות: לחץ, התרגשות, חששות..

איפה גאבי?

״הגעתי הגעתי אפשר להתחיל!״ גאבי אומר באנגלית ומתנשף מהריצה שעשה עכשיו.

אני רצה לתת לו נשיקה ומחבקת אותו קרוב אליי

״איפה היית? אני שואלת

״עיכבו אותי בשדה איזה אוהדים אל תשאלי.. נו יאללה זה הרגע שלך לכי לכולם״ גאבי אומר לי

אני נעמדת וכולם סביבי במעגל.

״טוב אז ככה״ אני מתחילה

״קודם כל אני רוצה להגיד תודה למפקדים המהממים שהיו לי ונתנו לי את התחושת ביטחון הכי שיש. תודה לכל החברים שלי שהפכתם לי את השירות לשירות הכי כיפי ונשעמוצי שיכול להיות לבן אדם.״

״ותודה מיוחדת למאור וליה, שהיו לידי כל השירות ומי יודע מה הייתי עושה בלעדיהם. לנצח אני אהיה אסירת תודה. ויאללה בעמק לאזרחות!!״ אני אומרת וגוזרת את החוגר ומתחילה לקפוץ בהתרגשות.

חברים שלי קופצים ומחבקים אותי.
אני לא מאמינה שאני מתחילה פרק חדש.
משוחררת. לצד הפרטנר הכי מהמם שיכול להיות

אם הייתם אומרים לי לפני חמש שנים שאני עומדת לצאת עם השחקן כדורגל הכי טוב בעולם הייתי צוחקת לכם בפרצוף, מה לי ולזה?

אבל הנה היום.. גאבי עדיין משחק בברצלונה, ובנבחרת ספרד ומחזיק בתואר של מלך השערים. ובעוד המון תארים אחרים, שאחד מהם הוא הבן זוג שלי. וכמה אני שמחה שיש לנו זה את זו.

״אז מה עכשיו?״ גאבי שואל אותי

״לא יודעת״ אני עונה בכנות ״נזרום״