Almost A Love Story | Hebrew | כמעט סיפור אהבה

פרק 2

הפלאפון של לירון לא פסק לזמזם, עד שהיא התייאשה וכיבתה אותו.

היא נאלצה לקום, כיוון שבעוד שעה הלימודים שלה מתחילים. היא יצאה מהמיטה שלה, עושה את דרכה מהחדר לחדר השירותים, שותפת את פנייה בסבון מיוחד, שנמכר רק בניו יורק, ומצחצחת שיניים במברשת שלה, של הלו קיטי. כשחזרה לחדר היא הוציאה מהארון סקיני צמוד, שישב מעולה על הישבן שלה ונתן לו צורה עגלגלה. היא לבשה חולצת גבר לבנה עם סמל בית הספר, ואולסטאר לבנות ננעלו על רגליה הקטנטנות, מידה 36 בסך הכול.

היא קיפלה את החולצה, כך שתהייה חולצת בטן והבטן השטוחה והמחוטבת שלה תבלוט.

הגוף שלה היה יפיפה; רגלייה קצרות- היא גובה מטר חמישים ושלוש בסך הכול- רווח קטנטן בין ירכייה הפנימיות, הירכיים החיצוניות היו מלאות אך לא בצורה מוגזמת. הישבן שלה היה עגול ומחוטב. החזה שלה היה במידה C75, והבטן שלה שטוחה. הפנים שלה היו עגלגלות, שפתיים טפוחות וסדוקות, עיניים גדולות בצבע חום-כהה, ריסים ארוכים, אף ישר ומשורטט.

היא רק הגיעה מניו יורק, אבל כבר חצי מהבנים בתיכון מטורפים עלייה.

היא מרחה שכבה דקה של מייקאפ על עורה השחום, מקבעת אותו עם פודרה. היא טישטשה ברונזר בצידי אפה ומתחת לעצמות לחייה, וקצת סומק. על שפתייה נמרח אודם ורוד-סגלגל, נזכרה למרוח מסקרה על ריסייה, והיא ריססה על עצמה בושם של בריטני ספירס.

היא הלכה אל הסלון, מברכת את בני משפחתה בבוקר טוב.

״את צריכה שאני אסיע אותך?״ אבא שלה שאל, והיא הנידה בראשה. ״זה לא כל כך רחוק אבא, אני אוכל ללכת ברגל.״ היא חייכה, לוקחת את הכסף שעל השידה ואת המפתחות שלה, תיק הצד של אדידס נתלה על כתפה והיא יוצאת.

הילה וקסם פגשו את לירון בדרך לבית הספר, והיא לא הפסיקה להתלונן שהיא מרגישה שעוקבים אחריה.

כשהן דרכו על כניסת בית הספר, כל המבטים עליהן, החבורה של דניאל לא יכלה להוריד את העיניים משולשת הבנות היפות שנכנסו עכשיו לבית הספר.

לירון הרגישה כף יד חמה נוגעת בכתיפה, היא קפצה בבהלה. ״חודדה, הפלת את האודם שלך.״ הקול שהיא כל כך קיוותה לא לשמוע במשך כל היום, דניאל. ״פעם הבאה שאת מתלבשת תסגרי את החלון, לא יכולתי להוריד מהגוף הזה את העיניים שלי.״ הוא מוסיף בלחש, שרק שניהם יוכלו לשמוע.

היא עוד לא הבינה, שדניאל גר ממש בבניין מולה, ושהוא משקיף על כל מעשה שלה כבר במשך שלושה ימים.

״זה הטרדה.״ לירון לחשה לו, סוטרת לידו.

״אבל את לא תתלונני.״ הוא חייך, ״נכון שאת לא?״ החיוך שלו, היא מתה לתלוש את החיוך המתנשא הזה מהפנים שלו. היא תיעבה את דניאל.

״לירון, את באה? ניקול מחכה לנו.״

בשיעור היסטוריה לירון ישבה עם ירוסלב, ילד גבוה, בלונדיני, עיניו היו ירוקות-כחולות וכשחייך גומה בלטה מצידי השפתיים שלו. הוא היה טוב בכדורגל, ובספורט בכלל- בין הטובים בארץ. הוא בא מאוקראינה, בכיתה ו׳, אמא שלו ישראלית ולכן ידע עברית כבר אז. הוא היה בין החתיכים של השכבה, וגם הוא היה בחבורה של דניאל.