עוד מההתחלה

פרק אחד עשרה ~דיאנה~

מאז שהשיחת טלפון עם לילה הרגשתי שמשהו לא בסדר אבל היא לא מוכנה לספר לי אבל לא נורא זה יגיע ברגע שיהיה לה נוח זה יגיע

"בייב זה מושלם" אמרה לילה בחיוך כשהסתכלנו על הבית "נכון זה באמת מושלם" אמרתי והסתכלתי עליה "תראי אפילו יש לך חלון גדול" התקרבה אליו והסתכלה אל נוף העיר "בלילה זה יהיה כל כך כיף לשבת פה" אמרה מפנטזת על רגעים שיכולים לקרות כאן בינינו
"אני רואה שאהבתן את הבית" הבחור שהראה לנו את הבית אמר כשישבנו במשרד שלו "כןכן הוא ממש יפה" לילה אמרה מהר ואני רק חייכתי מההתלהבות שלה "אני גם חושבת ואני גם אשמח לדבר איתך על המחיר" אמרתי מסתכלת עליו ואחרי זה על לילה שמחייכת אלי "בשמחה" אמר

"יש לנו בית יש לנו בית" לילה לא הפסיקה לצעוק את זה כשהיינו בדרכנו לרכב שלי ולא יכולתי שלא לצחוק ממנה "את מתכוונת יש לי בית" צחקתי "אויש נו שתינו יודעות שלא יעבור הרבה זמן ואני אתנחל לך לבית כל שני וחמישי" אמרה ועמדה ליד האוטו מחכה שאני אפתח "אגב מתי קנית רכב חדש" שאלה כשהבחינה בו "חשבתי שמאחר שאני ומלודי כבר לא גרות ביחד הגיע הזמו שיהיה לי רכב משל עצמי" אמרתי קניתי לי אאודי Q4 e-tron בצבע סגול כהה "הוא ממש יפה" אמרה והנהנתי זה באמת רכב יפה

החנתי את הרכב בבניין של לילה ויצאתי מהאוטו רואה אותה יוצאת גם היא הושטתי לה את היד ועלינו למעלה
"מתי תעבירי את כל הדברים שלך" שאלה כשהיינו במעלית "אני היום הארוז הכל כנראה גם מחר קצת וכשאני אסיים אני העביר הכל" אמרתי והיא הנהנה לילה הכניסה את הקוד של הדלת ופתחה את הדלת ולמה שהתגלה מולנו לא ציפינו בכלל
הרצפה הקירות הספה הכל היה מכוסה בספריי צבע אדום ונכתב עליהם 'זונה' בכל פינה ופינה בבית לילה נכנסה והלכה לחדר שלה עקבתי אחריה ושם בכלל היה באלגן הכל היה הפוך המצעים היו קרועים הכריות פתוחות ומעל המיטה היה כתוב הפעם עם ספריי צבע שחור 'זה לא נגמר עד שאמרתי שזה נגמר' עייניה של לילה התחילו לדמועה והיא נחתה על הרצפה והתפרקה "לילה שלי הכל בסדר" ליטפתי את הגב שלה "ששש זה בסדר" היא נכנסה לחיבוק והמשיכה לבכות
אחרי שלילה נרגעה הרמתי אותה עלי והוצאתי אותה מהדירה אין מצב שאני אתן לה להישאר שם אחרי זה
נכנסו לרכב בחזרה ופשוט ישבנו שם "לילה אני אבין אם לא תוכלי לדבר על זה אבל מה שראינו עכשיו זאת הסיבה שרצית לישון איתי" שאלתי והיא הנהנה "את תסכימי לספר לי מה זה ומי זה" שאלתי מקווה כל כך לשמוע קצת מכל מה שקורה כאן אבל היא שתקה וקיבלתי את זה כלא והתנעתי את האוטו

"היא האקסית שלי" שמעתי את קולה החלש של לילה מדבר בזמן הנסיעה "היינו ביחד מאז שהייתי בת 15 עד גיל 17.5" המשיכה והפעם הסתכלה עלי "נפרדתי ממנה אחרי שהיא..." היא קטעה את עצמה "אחרי שהיא מה" אני לא יודעת אם אני רוצה לשמוע את החלק הזה או לא "אחרי שהיא אנ.. אנסה אותי" אמרה בקול שקט ומלא דמעות "פאק" צעקתי "היא מעולם לא אהבה אותי היא שיחקה בי ו.. וחיכתה לרגע המתאים" המשיכה לבכות "במשך שנתיים היא..." עצרה את עצמה כשכבר לא יכלה לדבר "ששש זה בסדר את לא חייבת להמשיך" אמרתי וליטפתי את ראשה

הגענו לדירה של מלודי ולילה כבר נרדמה בנסיעה ולא רציתי להעיר אותה אז הרמתי אותה עלי ונכנסתי לבניין
"עוד פעם היא ישנה פה" מלודי התלוננה אחרי שהנחתי את לילה אצלי במיטה "מישהו פרץ לה לבית" עניתי בכאס "אוקיי אוקיי" אמרה והלכה כנראה לחדר שלה
ישבתי בספה חושבת על מה שלילה אמרה שלי אני לא מאמינה שהיא עברה את זה ועוד במשך שנתיים כואב לי לדמיין איך היו נראים החיים שלה ככה והכלבה הזאת תשלם על זה שהיא בכלל חשבה על לפגוע בלילה אני אמצא אותה ואני אפרק אותה

הכנתי לי קפה אחרי העצבים האלה אני חייבת להירגע ובזמן שמזגתי את החלב הרגשתי זוג ידיים מחבקות אותי מאחורה הסתובבתי אליה ונישקתי לקוד קוד ראשה "איך ישנת" שאלתי כשהסתכלי בעיניה "טוב" ענתה בשקט החזקתי את פניה בשתי ידיי וליטפתי את הלחיי שלה "את רוצה שאני אכין לך לשתות" שאלתי והיא הסתכלה הצידה בודקת את מה שהכנתי "לא אבל באלי משהו מתוק" אמרה "מה את רוצה" שאלתי והלכתי לארון של החטיפים "לא. לא באלי חטיף באלי מאפה" אמרה והסתכלה עלי עם עיינים גדולות "יש עדיין מאפיות פתוחות" שאלתי כשהסתכלתי על השעון "כןכן נו בואי נלך אני רוצה את זה ממש" התחננה "אוקיי הכל בשבילך" אמרתי והיא חיבקה אותי "עכשיו את מרגישה יותר מרק טוב" שאלתי "כן אני מרגישה ממש טוב" צחקתי החזקתי את ידה והלכנו למטה לרכב

הגענו למאפיה שלילה מצאה שפתוחה ונכנסו לבפנים "תבחרי כל מה שאת רוצה" אמרתי לה והיא לקחה קופסא מתחילה למלא אותה בדברים שאהבה
עמדתי ליד המוכרת מסתכלת על לילה בוחרת דברים "זאת שלך" שאלה והנהנתי "כן" "יפה" הכי יפה בעולם "אני יודעת" עניתי ולילה בדיוק התקרבה אלינו "בחרתי" אמרה והביאה למוכרת את הקופסא

"איך הקורסונים" שאלתי כשישבנו לאכול התיישבנו בפארק נחמד שקרוב למאפיה "ממש טעימים כי תטעמי גם" הביאה לי קורסון פיסטוק "באמת טעים" אמרתי מתפעלת מהטעם "את רוצה לספר לי יותר על למה מה שראינו בבית שלך קרה" שאלתי אחרי שישבנו בשקט "היא הגיעה אתמול אני לא יודעת למה אני והיא לא דיברנו כבר 10 שנים" אמרה כנראה עדיין בהלם מאיך שקולה נשמע "זה למה ביקשת לישון אצלי אתמול" הנהנה "היא נכנסה לבית וצעקה ואמרה הרבה דברים שהייתי מעדיפה לשכוח" אמרה ועייניה נכבו שוב זה קרה גם כשהיא דיברה על זה באוטו העיינים שלה פשוט כבו הן היו פתוחות אבל שום רגש לא עבר בהם כאילו מישהו הרג אותן והשאיר אותן פתוחות "דיאנה יש עוד משהו שאני צריכה לספר לך" הסתכלה עלי והנהנתי מחכה שתמשיך "חוץ מהאקסית המטורפת שיש לי יש לי גם עוד דבר שקרה לי ואני מפחדת שהיא תגרום לזה לחזור" אמרה ודמעות עלו בעייניה "מה זה" היא שתקה "לילה שלי את יכולה לספר לי" העצתי בה רוצה לדעת מה הדבר שגורם לה לבכות ככה מה הדבר שמעציב אותה ככה, היא משכה באפה והסתכלה עלי בשנית "ההורים שלי הם.." עצרה את עצמה והסתכלה לצדדים כאילו מחפשת אחר איום "הם מה?" שאלתי כשלא הפסיקה והחזקתי בידה היא הסתכלה עלי חייכה חיוך עצוב ואמרה "הם התעללו בי."