עוד מההתחלה

פרק שמונה עשרה ~לילה~

התיישבנו כולם בשולחן אוכל בביתה של דיאנה
היא לא סיפרה לי אבל יש לה גם שני אחים קטנים והם כלכך מתוקים וההורים שלה ממש נחמדים אלי זה כמעט מרגיש לא אפשרי

"לילה יקירה את נהנת מהאוכל?" אמא של דיאנה שאלה "כן האוכל ממש טעים" עניתי עם חיוך האוכל באמת טעים נותן תחושה טובה של בית וחמימות שאי אפשר לתאר במילים, "אני שמחה" אמרה וראו על פניה את החיוך הטהור שמאשר את שמחתה

כשסיימנו לאכול התיישבנו כולם בסלון דיאנה סיפרה להורים שלה על מקרים שקרו לה בעבודה והאחים שלה רצו ברחבי הבית צוחקים כשהם תופסים אחד את השני "לילה תספרי לנו קצת על עצמך" אבא של דיאנה פנה אלי לרגע הזה חששתי שאלה כלכך תמימה שמחביאה מאחורי שנים של סבל
"עבדתי במסעדה לפני שהתחלתי לעבוד בחברה עם דיאנה וגם סיימתי תואר שני וזהו בערך" הם חייכו טיפה "ומה לגבי הילדות שלך איפה גדלת ומי ההורים שלך" המשיך לשאול המוח שלי שידר בכל תדר שקיים שאני צריכה לשקר ואני גם יודעת בדיוק איזה שקר אני הולכת להגיד
"ההורים שלי הם מלאכים" הם לא "הייתה לי ילדות כל כך טובה שלפעמים זה מרגיש לא אמיתי" כי זה לא אמיתי "אני זוכרת איך כל יום שבת עם המשפחה שלי היינו מוציאים משחקי קופסא ומעבירים את השבת בנחת" אולי רק הם היו משחקים
הם הסתכלו עלי עם חיוך ענק בעוד שדיאנה הסתכלה עלי מבולבלת סימנתי לה עם הפנים שהכל בסדר והמשכתי להסתכל על הוריה "ההורים שלך נשמעים מקסימים אנחנו נשמח לפגוש אותם" ברור שהם נשמעים מקסימים כי תיארתי עכשיו את המשפחה המושלמת והלא אפשרית "הם נפטרו" אמרתי בלי להסס בעיני הם לא בחיים יותר עיניים חשכו כשאמרתי את המילה הכלכך עצובה הזאת שבליבי אני מקווה יותר מכל למצוא אותם ללא רוח חיים
"אנחנו מצטערים לשמוע" אמרו בהיסוס "זה בסדר אני כבר התרגלתי" החיוך לא ירד מפני הם לעולם לא ידעו מה באמת קורה ואני לעולם לא אתן להם לדעת

הערב ירד לגמרי וההורים והאחים של דיאנה הלכו לישון ונשארנו רק אנחנו
"לגבי מה שאמרת על ההורים שלך.." "שיקרתי להם אין סיבה שהם ידעו את האמת לגביהם" קטעתי אותה קולי קר ושקט
"אני מבינה" אמרה לבסוף "רוצה שנלך גם אנחנו לישון" שאלה ברוך הנהנתי קלות ועשינו את דרכנו לחדר של דיאנה
"לילה טוב לילה שלי" אמרה עם חיוך עוטפת את מותניים עם ידיה "לילה טוב" עניתי עם אותו חיוך ובזה נרדמו מחובקות ושלוות

"בוקר טוב ליפה שבנשים" דיאנה העירה אותי ומולי עמד מגש קטן עם פנקייקים וקפה "כבר אמרתי לך שאני אוהבת אותך" אמרתי החיוך לא ירד מפני למראה המחווה הקטנה שעשתה בשבילי "את צריכה להגיד יותר" ציחקקה "אני אוהבת אותך מפה עד לשמיים וחזרה" אמרתי נותנת לנו נשיקה קטנה בשפתיים "אני אוהבת אותך יותר" אמרה והעמיקה את הנשיקה
"קדימה תוכלי מהר ותתארגני הכנתי לנו יום ארוך" אמרה צחצחתי שיניים מהר וחזרתי למגש אכלתי והתענגתי על כל ביס וביס והקפה היה בדיוק כמו שאני אוהבת
"אני מוכנה" אמרתי לאחר שסיימתי לאכול ולהתארגן לבשתי שמלת מקסי בצבע טורקיז לא מוגזמת מידי ולא נינוחה מידי מתאימה במיוחד ליום הקיצי הזה ולתוכניות הסודיות של דיאנה
"מהממת עכשיו קדימה בואי נלך למכונית" אמרה ותפסה את ידי בדרך עברנו מול הוריה נתנו להם הנהון קצר כנראה הם גם יודעים על התוכנית של דיאנה התגובה הביישנית שלהם הסגירה אותם מה שגרם לי לטעות לאן היא לוקחת אותי