עוד מההתחלה

פרק שלישי ~לילה~

התעוררתי בבוקר אפילו לפני השעון מעורר אני בהתרגשות שיא היום הכנתי לי ארוחת בוקר קפה לדרך ויצאתי לתחנת אוטובוס שמתחת לבניין שלי

ירדתי מהאוטובוס ומולי עמד הבניין הראשי של חברת TYT אין יותר מרגש מזה נכנסתי לבפנים וניגשתי לדלפק "היי קוראים לי לילה מוריס אני מתחילה לעבוד כאן היום ורציתי לדעת לאן אני צריכה ללכת" אמרתי ולא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים "כן אני רואה תעלי באחת המעליות האלה לקומה 37" אמרה והצביעה עם ידה לכיוון המעליות הודתי לה והתקדמתי לשם

יש מלא אנשים במעלית והיא נורא צפופה למרות הגודל שלה, קומה 37 הגיעה וגם הגיע התור שלי לרדת
"היי קוראים לי לילה מוריס התחלתי לעבוד כאן היום תוכלי בבקשה להסביר לי לאן אני צריכה ללכת" שאלתי את העובדת מאחורי הדלפק "כן בטח מותק, את רואה את החדר הזה?" שאלה והסתכלתי לאן שהיא מצביעה והנהנתי "שם כל החדשים שמתחילים היום נמצאים לכי גם את" אמרה "תודה לך יום טוב" אמרתי והתקדמתי לחדר דפקתי שלוש פעמים ונכנסתי "כן מה השם שלך" אישה מבוגרת פנתה אלי "לילה, לילה מוריס" אמרתי עם חיוך "שלום לילה קוראים לי אנדראה אני יהיה המנהלת מחלקה שתעבדי בה מהיום" אמרה "שלום" אמרתי בכבוד "בבקשה תתישבי באחד המקומות בחדר" בקשה וכך עשיתי

"כפי שכולכם יודעים כולכם כאן כי לכם היו את העבודות הכי מרשימות שתפסו לנו את העין" אנדראה התחילה לדבר "ומאחר שבחרנו בכם אתם צריכים להראות לנו שלא עשינו טעות כי כשלונות לא נמצאים אצלנו" היא סיימה לדבר 'אוקיי אני לא אוהבת אותה' החלטתי
"אלו התגים שלכם איתם אתם יכולים להיכנס לחברה ותמיד בזמן העבודה תסימו אותם עלייכם" אמרה ושני גברים חילקו לכל אחד מאיתנו מין שרשרת עם תג של השם שלי "תודה" אמרתי ושמתי אותה על צווארי "עכשיו בואו אחריי" קמנו והלכנו אחרי אנדראה שחזרה למעליות "המשרד שלנו נמצא בקומה 40" הבנתי

יצאנו מהמעלית ומולנו נגלה משרד ענק צבעוני ויפה מי שעיצב אותו באמת יודע מה הוא עושה "פה אתם הולכים לעבוד" היא הראתה לנו שתי שולחנון עם חמישה מחשבים על כל אחד ומין חציצה בין מחשב למחשב שעושה את זה כמו מיני משרד הסתכלתי על כמות האנשים שאנחנו ואני רואה שיש בו בדיוק עשרה אנשים "על כל שולחן רשום את השם שלכם תתישבו לפי כך ותחכו שדיאנה תבוא" אנדראה סיימה והלכה

התיישבתי בשולחן על שמי 'אני הולכת לסדר אותו הוא יהיה מושלם' חשבתי לעצמי "בוקר טוב חניכים אני דיאנה ואני יהיה החופפת שלכם" אמרה הרמתי את ראשי להסתכל עליה ולרגע יכולתי להרגיש שהיא בוחנת אותי היא נראת בת 30+ או משהו כזה "בטח כבר יצא לכם לפגוש את אנדראה וכמו שהיא אמרה היא הראש מחלקה שלנו, בהמשך היום אני אסביר לכם על כל הדברים לפרטי פרטים שלא תצטרכו לשאול כלום" היא גם לא נשמעת נחמדה

סיימנו את ה'סיור' שעשו לנו אני דיי בטוחה שאני לא הולכת לאהוב את הדיאנה הזאת "לכל דבר שתצטרכו בואו אלי אבל אחרי כל מה שהסרתי לכם אני מקווה שלא תצטרכו כלום" היא אמרה כן אני ממש לא הולכת לאהוב אותה "אה ועוד מעט אני יקרא לכל אחד לשיחה אישית אז תיהיו מוכנים" אמרה כבדרך אגב

"לילה עכשיו תורך" מישהי שהצטרפה איתי אמרה לי קוראים לה אמילי היא ממש חמודה דיברנו קצת

"כן" שמעתי את קולה של דיאנה אחרי שדפקתי ונכנסתי לבפנים "לילה נכון" אמרה והנהנתי לחיוב "את יודעת את תצטרכי לדבר כדי להצליח" מה היא רוצה "לא חשוב שבי" פקדה והתיישבתי בכיסא מולה "אז כמו שכבר הספקת להבין אני דיאנה ונכון שאנדראה היא המנהלת מחלקה שלנו אבל אני יהיה האחרית עלייך" ממש נפלא "הסתכלתי על העבודות שלך מהלימודים ואני חייבת לומר שמאוד התרשמתי" אמרה ופתחה בפני את העבודות שלי "אני בטוחה שאת ילדה עם הרבה כישרון" ילדה בתחת שלי "תודה" אמרתי בניגוד מוחלט למה שאני מרגישה "אני רוצה שתספרי לי על עצמך"
אני לא אוהבת את החלקים האלה
"קוראים לי לילה מוריס אני בת 27 למדתי באוניברסיטת מניטובה שלוש שנים אני חייה לבד וזהו נראלי" "חמוד עכשיו תספרי לי דברים שאני לא יודעת" מעצבנת "אין עוד אלו החיים שלי" "אני בטוחה שיש לך עוד דברים כמו מה את אוהבת לעשות או מה שעשית בילדות" מה עשיתי בילדות? כלום אפילו הילדות שלי לא הייתה מעניינת "למה זה כל כך חשוב לך" אני מנסה להעביר נושא "כי זה חשוב, עכשיו תמשיכי" "אני לא רוצה לדבר על הדברים האלה" המשכתי "וזה למה" למה היא כזאת חטטנית "כי ככה" אמרתי וקמתי משם

"אני לא סובלת את הדיאנה הזאת" אמרתי לאמילי "למה היא נראת דווקא חמודה" היא?? חמודה?? "היא בלתי נסבלת מה כל כך דחוף לה לדעת דברים" התעצבנתי "מה היא שאלה אותך" שאלתי אותה "היא אמרה לי לספר על הלימודים הניסיון שלי דברים כאלה" מהה "באמת היא לא אמרה לך לספר לה על החיים שלך" אמרתי בקול "לא" "אז מה היא רוצה ממני??? היא בטוח עושה לי בכוונה" "מה היא ביקשה ממך" שאלה אותי "היא בקשה ממני לספר לה על החיים שלי ועל הילדות שלי ועל מה אני אוהבת" אמילי חייכה "אולי היא רוצה להכיר אותך שיהיו חברות" אני והיא "היא הבן אדם האחרון שאני רוצה להתחבר איתו" "מה שתגידי" אמרה וחזרה לעיסוקה וכך גם אני

סיימתי לעבוד וחזרתי הביתה דיאנה אחרי השיחה שלנו כל הזמן הסתכלה עלי בחנה אותי איכס זה עוד יותר גורם לי לשנוא אותה.

סיימתי להתקלח ונכנסתי למיטה אין לי אפילו כוח לקרוא ספר אחרי היום הזה אני רק מקווה שמחר יהיה טוב יותר