עוד מההתחלה

פרק חמש עשרה ~לילה~

נכנסנו למסעדה על חוף הים אומנם ערב כבר אבל צלילי הגלים עדיין נשמעו ונתנו אווירה מרגיעה לפני שבאנו לכאן עברו בבית של דיאנה והתלבשנו חגיגי בשביל הארוחה
"ערב טוב בנות" מלצרית הגיעה לשולחן שלנו "ערב טוב" החזרנו לה "אלה התפריטים שלכן ולערב הזה אני יהיה המלצרית שלכן אם תצטרכו משהו תקראו לי" הסבירה בחיוך והשבנו לה לתודה
"מה את רוצה" דיאנה שאלה כשהסתכלה על התפריט זאת מסעדה חלבית וכל התפריט היה מלא סוגים שונים של פסטות רטבים מעניינים סלטים מפוארים ולחמים שונים "אני נראלי אקח רביולי בטטה ברוטב שמנת" אמרתי עדיין מתלבטת על ההחלטה שלי "אני אקח ניוקי ברוטב אדום ופוקצ'ה אחת" דיאנה אמרה המלצרית הנהנה והלכה
"לילה אני אשמח אם תספרי לי יותר על העבר שלך" התחילה "בשביל זה הזמנת אותי לדייט" שאלתי טיפה מאוכזבת "ברור שלא אבל מאז שהאקסית שלך הגיעה יש כל כך הרבה דברים לא ברורים" הסתכלתי עליה לכמה דקות מתלבטת אם לספר לה את כל הסיפור המלא אבל זה פשוט קשה מידי "זה.. זה מסובך" עניתי לבסוף "כשתיהיי מוכנה בבקשה תבואי אלי" הנהנתי לחיוב יודעת שזה לא יקרה לפחות לא בזמן הקרוב

האוכל הגיע ועכשיו שמתי לב עד כמה רעבה אני "מה" שאלתי בגיחוח כשקלטתי שדיאנה מסתכלת עלי "אני נהנת לראות אותך אוכלת" ענתה והמשיכה להסתכל עלי "וגם אני אז תפסיקי להסתכל עלי ותוכלי" צחקתי עייניה התנתקו ממני וידה אחזה במזלג נועצת בניוקי "עכשיו את מסתכלת" חייכה "נכון" צחקתי "קדימה לאכול" האיצה בי ולא יכלתי שלא לתת לה את החיוך הכי גדול שיש לי
"איך הולך עם הפרויקטים" שאלה "אני עכשיו עובדת על בית של זוג טרי עם תינוקת" אמרתי ונזכרתי בעבודה הלא גמורה שלי "אני רוצה לעבוד על דברים גדולים יותר" התלוננתי כשנעמי אמרה לנו בחדר אוכל על הפרויקט שלה כל כך קינאתי שהיא מקבלת דברים כאלה בזמן שכולנו עדיין תקועים על בית מסכן "כל דבר בקצב שלו" דחתה אותי "אני אצליח לעשות את זה אל תדאגי" "אני לא דואגת אני יודעת מה היכולות שלך אני פשוט חושבת שכדי להתחיל בקטן כדי שכשיגיע משהו גדול תוכלי לעשות את זה מושלם" כאילו שנעמי התחילה במשהו קטן "לילה את מוכשרת אני כל פעם מסתכלת על העיצובים שלך ואני נדהמת מחדש אבל כמו שאמרתי כל דבר בקצב שלו" אמרה "טוב" וויתרתי והמשכתי לאכול מבואסת מהתשובה של דיאנה "לילה אל תכעסי עלי" קולה של לילה נשמע אך לא הסתכלתי עליה "אני לא כועסת" אני באמת לא טוב אולי קצת אבל אני כועסת בכללי אז מותר לי "זה לא נראה ככה" המשיכה "אני לא יודעת למה את אומרת את זה" אוקיי כן אני כועסת "לילה תסתכלי עלי" פקדה וקולה התחלף לקול רציני "לילה" הזהירה אך התעלמתי יכול להיות שאני מגזימה אבל זאת לא אשמתי
רעש של כיסאות הציק לי ובשניות הרגשתי איך ידה של דיאנה מושכת את ראשי שאסתכל עליה "כשאני מבקשת משהו את עושה אותו" אמרה ברוגע "אני מובנת" שאלה ואני רק הנהנתי כמו סתומה לא יכולה להתנגד לה כשהיא במצב הרציני שלה למרות שגופי רוצה לברוח ולעשות ההפך ממה שהיא אומרת "יופי, עכשיו בואי נמשיך לאכול" חזרה לכיסא שלה "את זאת שהפסיקה לאכול" מלמלתי לעצמי "אני שומעת אותך" אמרה בקול מזהיר ואני בתמורה הוצאתי לה לשון כשהיא רחוקה השטוטניקית שבי יוכלה לצאת ביותר חופשיות היא הגניבה חיוך קטן מנסה להראות שהיא עדיין עצבנית אבל רק מנסה