הורד האחרון

פרק שש עשרה

-אייברי~
הנשף בעוד שבועיים ובנתיים קיבלתי שלושה ורדים.
בכל מקרה ניסיתי להתחמק מצ׳ארלי על היום, זה לא היה כזה קשה כי הוא היה עם ריי בזמן שהיא לימדה אותו איך לתפעל את המכונות קפה והקופות ואני עזרתי ליונתן עם ההכנות לנשף כך שרוב היום עבר בלי שדיברנו יותר מידי למזלי. זכרתי פחות או יותר את צ׳ארלי מהיסודי היינו קרובים מאוד אבל ככול שגדלנו התרחקנו יותר ויותר היינו עוד בסוג של קשר בחטיבה אבל בתיכון כבר בקושי דיברנו המצב היה שהפעמים היחידי. שדיברנו היה שלום במסדרונות ואולי פעם בה שאלה אל איזה שיעור שאנחנו למדנו ביחד, לקראת סוף השנה גם השלום במסדרונות הפך להנהון בקושי אני לא בטוחה למה ניתקנו קשר אבל אחד הדברים שלמדתי בזמן האחרון זה שאני לא יכולה לשנות את העבר רק להחליט איך זה ישפיע עליי בעתיד.
מישהו ניתקע בי וקטע לי את חוט המחשבה ״פאק, סליחה״ הוא אמר ״הכל טוב״ אמרתי והסתכלתי אל החולצה הלבנה שלי או לא כל כך לבנה עכשיו עם הכתם קפה הגדול באמצע ״שפכתי עלייך משהו?״ באתי לצאת אליו ואז הסתכלתי והבנתי מי זה היה צ׳ארלי
״כן...״ אמרתי בשקט ״אבל זה לא כזה נורא יש לי חולצה. בתיק״ חייכתי עליו ״צ׳ארלי, נכון?״ שאלתי אותו למרות שידעתי את התשובה ״כן. ואת?״ הוא ענה ״אייברי אבל אתה יכול לקרוא לי אייב״
״אייב נעים להכיר אותך״ הוא הושיט לי יד וחייך עם החיוך שזכרתי מהעבר, לחצתי לו את היד ״גם איתך״ חייכתי ״אני הלך ך להחליף חולצה עכשיכ״ הצבעתי לכיוון חדר העובדים ״אה״ הוא נראה מבולבל לשנייה ״כן ברור שוב אני ממש מצטער״
״זה באמת בסדר תמיד אני לוקחת איתי חולצה בפייר ״ אמרתי והתחלתי להתקדם לחדר עובדים. הוא השתנה מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו. זה היה בשדה תעופה בדיוק לפני שהוא עלה לטיסה לקנדה. החיוך נשאר אותו חיוך שנתקע לי בראש. מעניין עם הוא זוכר אותי כמו שאני זוכרת אותו. אני מקווה שהוא זוכר.
—————————————————————————
אחרי הרבה יותר מידי זמן פרק חדש. אני הולכת לנסות מעכשיו להתחיל לעלות באופן יותר קבוע פשוט עם סיום שנת הלימודים וכל זה קצת עמוס לי אבל מנסה כמה שאפשר