פרק שלוש עשרה

42 1 0
                                    

לא עצמתי עין כל הלילה. ריי התקשרה על כולם זה היה כיאלו חזרתי מהמתים או משהו. אכלתי סטייק שלם כיאלו הוא סלט (היה מאוד טעים) עדיין לא דיברתי הרבה כי הייתי צריכה לעכל מיליון ומשהו דברים בעצמי. אבל היה אפשר לראות שהאווירה השתנתה. ההורים שלי לא הגיעו הם היו בבית אבות אבל הם מסרו את אהבתם מרחוק זה לפחות מה שריי אמרה לי אבל לא ממש דיברתי איתם מאז שנאלצתי לשים אותם בבית האבות, הם כעסו עליי בהתחלה אבל אני חושבת שהם התחילו להבין שזה טוב בשבילם, ואין לי אחים אז לא יכולתי לטפל בהם בעצמי לא משנה כמה ניסיתי. בכל מקרה ניסיתי אני בעצמי לסדר את המחשבות שלי. ההורים של ריי שהפכו להיות כמו ההורים השניים שלי התעקשו לקרוא לפסיכולוג אבל כשהוא הגיע לא דיברתי איתו בקושי הסתכלתי לכיוונו, גם כשהם יצאו מהחדר וזה היה רק אני והפסיכולוג לא דיברתי איתו. לא יכולתי כי ידעתי שברגע שאני הוציא מילה אני לא יכול להפסיק ואסור שזה יקרה אסור שהוא ידע. ניסיתי לא לתת למידע החדש ישן על מקס להשפיע עליי הרי הוא מת מה הוא יכול לעשות עכשיו.
מדדתי את השמלה אחרי שרוב האנשים הלכו והיא התאימה באופן מושלם ״אז ממי השמלה?״ ריי שאלה ״הזמנתי אותה ממזמן והיא רק עכשיו הגיעה״ ״אה״ ריי הסתכלה עליי עם מבט חשוד ״היא יפה״ ״אני יודעת, היא מהממת״ עניתי לה ״מה עם השמלה שלך?״ שאלתי את ריי ״שלחתי אותה לתופרת כדאי להתאים את זה במיוחד אבל יש לי את המסכה אם את רוצה לראות״ ״ברור שאני רוצה לראות לכי תביאי אותה״ היא הביא את המסיכה היא הייתה בצבע שחור עם שתי נוצות בולטות מצד ימין ״אמאלה ריי זה מהמם״ ״תודה״ היא אמרה עם חיוך מבויש ריי לא ממש יודעת איך לקבל מחמאות מחברים קרובים ומשפחה כיאלו עם זה גבר זר בכיף אבל עם זה מישהו שהיא מכירה להרבה זה אז היא מתביישת אבל אנחנו עובדות על זה ״שלך מושלמת״ חייכתי עליה. אני חושבת שזה החיוך הראשון האמיתי שלי מאז התמונה הזו, ריי שמה לב לזה וחיבקה אותי עד שכמעט נגמר לי האוויר ״ריילי את חונקת אותי״ ״מה אמרת אייברי״ היא הדגישה את השם שלי ״קראת לי ריילי. לא לא לא מעכשיו ואח״כ אני אוסרת לך לקרוא לי ריילי אלא עם זה אירוע עצוב כמו הלוויה או משהו״ ״בסדר בסדר ריי עכשיו את יכולה לשחרר אותי אני הולכת למות״ היא שיחררה אותי והתנשמתי באופן תיאטרלי כדאי לצחוק עליה ברגע שסימתי שתינו התפרצנו מצחוק, לא הפסקנו לצחוק גם כשהורדתי את השמלה והחלפתי בחזרה לפיג׳מה שלי. ״בנות האוכ-״ אמא של ריילי ניכנסה לחדר ומצאה אותנו מתות מצחוק על הרצפה. ״אנחנו צריכות ל- להתאפס על עצמנו״ אמרתי בחוסר אוויר ומיד אחרי זה חזרנו להתפוצץ אנחנו במצב שאנחנו קוראות לו מצב כפית.
עם אתם לא יודעים מה זה אומר זה שאתם מתפקעים מצחוק על כל דבר טיפלו עם מישהו אומר לכם את המילה כפית.

הורד האחרוןWhere stories live. Discover now